היה פעיל ב"השומר הצעיר" שהיה ממיסדיה בעירו - במהדורתא המקורית הצופית - לאומית. כאן מצא כר נרחב לפעולה במדריך-נוער בשטח הספורטיבי ובשטח החינוך והתרבות. וכן נתן ידו בשאר התנועות והארגונים בעיר.
היה פעיל בתנועה הציונית ומפעיל במפלגה הרדיקלית - אינטלקטואלית "דרור".
בתנועה זאת התחיל לראשונה (1921-2) למשוך כעט סופרים, בשתפו עצמו בבטאון התנועה הראשון "על המשמר" במאמרים, רשימות ופליטונים. הרחיב את פעילותו העתונאית והספרותית כסופרם הקבוע של עתוני ווהלין (1926), עד שלבסוף נקרא לכהן בתורת עורכו הראשי של "ווהלינער לעבען" בהסבת שמו ל"ווהלינער צייטונג" (1932-3).
פרסם מספר רב של מאמרים, פליטונים ועבודות בפולקלור בעתונות המקומית וכן בעתוני הבירה וחוץלארץ. פיתח ויצר בשטח הסטירה החברתית והעתונים ההיתוליים, שהיו בזמנם החלק האמנותי בכל מפעל יזום למטרות ציוניות וציבוריות. היצירות הללו מצאו להן מהלכים בקרב תושבי העיר ואף פורסמו בעתונים.
מפעל חינוכי מיוחד בשטח הנחלת הלשון העברית לרבים ייזקף בחשבונו האישי. כאחד מהמעטים בעיר, שהיה בקי בלשון העברית החיה במבטא הארץ-ישראלי, נפל לו בחלקו ללמד ולהדריך את כל המתעתדים לעלות לארץ-ישראל כמסגרת "החלוץ" ושאר העולים למיניהם. בדרך זאת העמיד, נוסף על תלמידי בתי-הספר הרבים, מחנה גדול של תלמידים.
באביב תרצ"ג (1933) עלה לארץ במסגרת עליית עתונאים ל"מכביה", אף התעלם מרמת ידיעותיו ומתעודות ההוראה שבידו ופנה לו בהתלהבות חלוצית לעבודה שחורה כפועל יומי שחור : כסבל בנמל יפו, כפעל-מטבח בקפה, כחצרן ולבסוף כעוזר לגנן. חיבה יתירה נודעה לו למקצוע הגננות, שהתמיד בו שנה ומחצית השנה, שכן ראה יעוד-כבוד לעצמו לשמש גנן בישראל במקום עבודת-אדמה ממש, שלא השיגה ידו לעסוק בה למעשה. בסתיו תרצ"ד השלים בקושי עם הרעיון, שאפשר לקיים מצוות יישוב הארץ גם ע"י עבודת הוראה, ונענה להפצרת ידידים לקבל משרת מזכיר הגמנסיה "נורדיה" ולאחר מבן משרת מורה ללשון העברית וספרותה, ולבסוף למקצועות היהדות בכיתות העליונות. משך 15 שנה עבד ופעל בהוראה עד שהיה חבר ההנהלה ולבסוף גם מנהל הגמנסיה בהסבת שמה לגמנסיה "תרבות" כמוסד יום וגמנסיה "אור" כמוסד ערב, שננעלו עם פרוץ מלחמת הקוממיות וגיוס המורים ורוב התלמידים לצה"ל.
בתקופה זו חזר וחידש את פעילותו הספרותית והפולקלוריסטית. חיבר ספרי-לימוד לעברית ולאנגלית; פרסם מאמרים לבים בעתונים ובתקופונים בארץ ובחוץ-לארץ, שידר ברדיו - תחילה המנדטורי ואח"כ הישראלי - סידרה ארוכה של תכניות פולקלור מלוות שירי-עם, שתורגמו על-ידיו לעברית וכן לרגל חגים ומועדים וכו'; פרסם אנתולוגיה לפולקלור יהודי מזרח אירופה בשם "היה היה מעשה" (מסדה, תרפ"ו); הופיע כמרצה מעל במות חברתיות-תרבותיות שונות על נושאים פולקלוריסטיים וכן כלליים. בתקופה זו הניח יסוד למספר עבודות בשטח הספרות, הפולקלור והכינוס, שסיומם נדחה למועד אחר לרגל מאורעות כבירים, שהתרחשו בשלהי מלחמת העולם השניה. בימים ההם הוסר הלוט מעל זירת השואה האיומה, שניתכה על ראשה של יהדות אירופה, והוא ניפנה לארגון עזרה והצלה לפליטי החרב ולמלאכת התיעוד. היה בין מיסדי "ארגון יוצאי ווהלין", "ארכיון ווהלין" וארגוני בניעיר לשם הגשת סיוע לניצולי השואה ; גבה עדות מפי פליטים על ההשמדה וההצלה ; ערך שני כרכים "ילקוט ווהלין" ובהם מונוגרפיות על כ-170 עיר ועיירה בגליל ווהלין בבנינם ובחורבנם ; עד היום ממשיך ועורך ספרי-זכרון לערים רבות ועוד ידו נטויה באיסוף חומר דוקומנטרי ופרסומו.
עוד פעולה נוספת, בשטח החינוכי-תרבותי וחברתיפילנטרופי, בהצטרפו ללשכות-אחים, תחילה במיסדר "בני-ציון" ואח"כ במיסדר "הבנאים החפשים", שבשניהם שימש בתפקיד נשיא לשכה ולמעלה מזה. מלבד הפעולות המקובלות במיסדר, כמו: טיפוח האחווה, מידות המוסר ומעשי צדקה וחסד נקרא למלא תפקידי הדרכה ועריכה כמרצה ועורך הבטאון. מצטיין כחוקר והוגה במחשבה המסונית עתיקת היומין, ועבודות רבות בדפוס.
בשנת תרפ"ו (1926) נשא לאשת את מרים לבית רוזנטל מאוסטראה (ווהלין). אביה ר' משה ב"ר נחום רוזנטל, היה סוחר עצים חשוב ונודע כתורם ביד פתוחה לקרנות הלאומיות, לצרכי ציבור ולענייי העיר ; ואמה, אסתר בת ר' שבתי מצמן, נצר למשפחת חסידים ונדבנים מפורסמים. בניהם יו"ח של ב"צ ומרים אילון: הבן נחום, שנשא לאשה את לילי-לאה לבית סוקולובר, והבת חבצלת.
לאחר פרישתו מההוראה ממלא תפקידו כעובד-מדינה בכיר.
מגיד שעור קבוע בחוג לתלמוד ומרצה בחוג לספרות.