בחורף תרע"א (1911) התגלע ריב בין שתי העדות - האשכנזית והספרדית בצפת. הוזמן מצד ראשיהן ומנהיגיהן לפשר ביניהן. כתוצאה מהשתדלותו הנמרצת עלה בידו לישב את הסכסוך ולהשיב את השלום על מכונו. סמוך לעת ההיא, בכסלו תרע"א (סוף 1910) נבחר מטעם האסיפה הכללית הנקראת "מיג'ליש עומומי" באיזמיר לרב ראשי וראב"ד במחוז הנ"ל. במשרה זו כיהן עד חדש אלול תרע"ה (1915).
בעצם ימי מלחמת העולם הראשונה נתמנה לחכם באשי ראשון-לציון בירושלים.
בחשון תרע"ז (סוף 1916) חזר אליה, וישב על כסא הרבנות בה עד סוף שנת תרע"ח (1918).
בהיכבש הארץ ע"י הבריטים, נגשו רבני העיר לבחור ברב ראשי וראשון-לציון. אז התפטר ממשרתו ברצונו הטוב, ולא השתתף בבחירות.
נסע כמה פעמים לחו''ל בשליחות מוסדות צדקה וחסד וכוללות המערבים בירושלים.
השאיר כתב יד המכיל שו"ת והערות על הרי"ף. עסק בחיבור ספר המפיץ אור על קורותיו במשך זמן שירותו בתור רב וחכם באשי בירושלים וערים אחרות. מה שעלה בידו לעשות ולתקן, המכשולים אשר עמדו בדרכו בימי שירותו וכו'.
נפטר בספגס (מרוקו), ט"ו שבט תרץ (13.2.1930).
צאצאיו: לבנה אשת אברהם לוי, אליהו עו"ד, יהודית אשת שלמה אלברנס, לאה אשת יעקב ציניו, רבקה אשת חיים נחמיאס, פורטינה (מזל) אשת פרופ' דניאל אלנברג, יעקב (מנהל חברת הביטוח, "בנין", בוגר אוניברסיטת מנצ'סטר בכלכלה - ראה בכרך זה), חוה אשת פרופ' מיכאל בריצר (קנדה).
הרב ראובן מלמד
נולד בבוכארה בשנת תקע"ט (1819).
היה מנכבדי העדה היהודית שם.
קרובו של ר' דוד מלמד חפץ ושניהם מכונים בשם "מלמד" על שלימדו תלמידים. כארבעים שנה שימש בתור רב, דרשן, חזן ומורה - לגדולים. רבים מנכבדי עדת הבוכארים בירושלים היו תלמידיו ושמעו לקח מפיו. פעם אחת נעשה לו נס ומשום כך כינוהו בשם "ר' ראובן מלמד בעל הנס".
כל בניו נפטרו בבוכארה בהיותם צעירים לימים. בראשית שנת תר"מ (1880) עלה לארץ יחד עם אשתו מרים ובתו ישועה (בגלל מחלה החליפו שמה בשם "רבקה''), שהיתה בת י"ג שנים.
בסיון תר"ן (1890) נוסדה בירושלים חברת "רחובות" על ידי כמה בעלי הון בוכארים. חברה זו בנתה את שכונת "רחובות הבובארים". הוא חתום ראשון עם עשרים ושש חתימות אחדות, על ה"קול קורא" הראשון שפרסמו נכבדי הבוכארים בירושלים בו הודיעו שבחרו בועד בן חמשה חברים לעדה הבוכראית ו"נתנו הכח והעוז בידם להשתדל לטובתינו וליסד חברה לבנין בתים ובית כנסת, ובתי מדרש וכל דבר הצריך לקהלתנו הרוממה".
בשכונה זו נבנו בתי כנסיות ובתי מדרשות, תלמודי תורה, בתי מרחץ ציבוריים ומקוואות. כיום נמצאים בשכונה זו כשלושים בתי כנסיות. אחד מהם נבנה בשנת תרנ"ה (1895), על-ידו בחצרו אשר בשכונה.
נפטר בירושלים, ג' תמוז תרנ''ו (1896).
הרב יעקב רבינוביץ
(האדמו'ר מנזונאסטרישץ) נולד במונאסטרישץ שליד קיוב, אוקראינה, ד' אדר תרס"א (1901).
לאביו האדמו"ר ר' יהושע השיל רבינוביץ (מגזע אבות החסידות ר' פנחס קוריץ, - ר' גדליה מלוניץ, ר' אברהם יהושע השיל מאפטא - מחבר הספרים התורניים "דברי יהושע", "ילקוט יהושע" ו"תורת אבות", כתב גם שירים בעברית, היה אדמו''ר במונאסטרישץ ואח"כ באומאן) ולאמו מרגלה רחל. למד תורה בנגלה ובנסתר מפי אביו ורבנים אחרים והוסמך לרבנות והשתלם בבית אביו במנהיגות חסידית ובידיעות כלליות. בבחרותו פרסם מאמרים ב"הצפירה" וב"השלוח" והיה פעיל בעזרה לפליטי המלחמה ולנפגעי המהומות באוקראינה.
נשא לאשה את בילה בת ר' פנחס רבינוביץ מצאצאי שושלות האדמו"רים מצ'רנוביל ומקארלין).
בשנת תרפ"ב (1922) הצליח עם אביו וביתו, לצאת מברית המועצות לארצות הברית והשתקעו בפילאדלפיה. כאן פעל שנים אחדות ליד אביו, שנבחר לנשיא אגודת האדמו"רים באמריקה, ואח"כ תפס בעצמו עמדת מנהיגות ביהדות הדתית והלאומית. הרחיב את ידיעותיו בפילוסופיה ובספרות בעברית ובאנגלית ובמדעים אחרים, וברוחב דעתו ובנועם הליכותיו זכה לחיבה ולהוקרה בחוגים נרחבים, אף מחוץ לקהל החסידים תמך בכל מפעל לחיזוק התורה והיהדות ובכל פעולה