חיים פרחי
בן למשפחה אצילה בדמשק שהקימה מתוכה גזברים ויועצים לפחות סוריה.
נולד בדמשק בשנת תק"כ (1760). אביו ר' שאול פרחי היה בנו של השר חיים פרחי , גזברו של פחתדמשק שעזר בשעתו ליהודי טבריה בעת שפרצה המלחמה בין הפחה הנ"ל ובין השיך של טבריה דאהיר אל עמאר בשנת תק"ג (1743).
בימי שלטון הפחה ג'אזר בעכו בסוף המאה השמונה עשרה עבר מדמשק לעכו ושימש כ"וזיר הכספים" ויועצו הפרטי של הפחה. והוא נקרא גם בשם "מועלם". היה עשיר גדול וגר סביב חאן אל פראנג'. בשנת 1814 נבנה אגף מיוחד בשביל מושבו ונקרא בשם: דאר אל-מועלם - היינו בית המורה -.
בשנת 1799 עלה נפוליון בונפרטה על עכו ושם מצור על העיר. הפחה, בעזרת וזירו היהודי ובעזרת הצי האנגלי שעגן בנמל, יכל להחזיק מעמד, ונפוליאון הוכרח לעזוב את הארץ. אז נפלו משום מה חילוקי דעות בין הפחד, העריץ ויועצו היהודי. הפחה ציווה לקצץ את אפו, אחת מאזניו, לנקר עינו הימנית ולהשימו במאסר.
בשנת 1804 מת הפחה העריץ ועל כסאו עלה סולימאן. ימי-שלטונו של סולימאן נחשבים כתקופה הטובה ביותר בתולדות עכו בזמן ההוא. סולימאן שחרר את פרחי ומינהו ליועצו העליון. התייר בורקהארד, שביקר בשנת 1812 בארץ, כתב על פרחי שהוא "המקור האמיתי של כל השפעה בעכו... בלי ידיעתו ועזרתו לא יעשה דבר בציבור... אפשר להגיד מוסיף התייר - על בני משפחת חיים פרחי בדמשק ועכו, שהם המושלים האמיתיים של סוריה". סולימאן מת ב-1819. על כסאו עלה עבדאללה בן עלי . הפחה החדש היה קנאי גדול לדת האיסלאם ורדף את היהודים והנוצרים. הוא זמם מזימות גם על מדריכו ומחנכו השר חיים פרחי ולבסוף הוציאו להורג באכזריות רבה. על תאריך מותו יש שתי דעות. הדעה הראשונה המקובלת אצל כל החוקרים אומרת שפרחי הומת בערב ר"ח אלול תקע"ט (1819). אולם לברכט הוכיח שנהרג בט' באלול תק"פ (ראה ג. קרסל "קורות העמים" עמ' ט"ז).
על גדולתו ופעולותיו למען היהודים בעת ההיא כותב החוקר ר' יהוסף שווארץ , בספרו "מתבואות הארץ" : "בימים ההם היה איש חסיד וגביר מפורסם כמשנה למלך בעיר עכו... ושמו הולך בכל הארץ והוא גדול בעיני יושבי ראשונה במלכות בעיר קושטא ובעיני המלך.. ביתו פתוח לרווחה וגומל חסד ומטיב לכל... ושפעת חסדיו על כל יושבי הארץ אחב"י (אחינו בני ישראל) ולא ידעו בזמן ההוא מנוגש ושופט כי הוא עמד בפרץ וכל מה שיצווה ויגזור על כל מושלי הארץ הישמעאלים כן יעשו".
כל רכושו הוחרם על-ידי השלטונות ורק בדרך נס הצליחה אלמנתו להציל חלק מהכספים, וברחה לדמשק. בדרך מתה גם היא והרכוש נלקח ע"י אחד האחים.
בעוד שבחייו נהנו היהודים מזכויות שונות הנה עם מותו באו ימים קשים על יהודי הגליל בכלל ועל יהודי עכו בפרט.
יעקב חוצין
לאביו רפאל-שלום ב"ר שמואל ב"ר משה ב"ר צדקה חוצין. נולד בבגדאד. דור חמישי להרב ר' צדקה חוצין בעל הספר "צדקה ומשפט" ששימש בכתר הרבנות בבגדאד בשנים תק"ג-תקל"ג (1743-1773).
אמו היתה עזיזה בת ר' עבדאללה ב"ר משה חיים. בשנת תקצ"ב (1832) נסע יחד עם הוריו לדמשק וכעבור זמן קצר עלו לארץ ישראל. בשנת תר"ב (1842) מת עליו אביו. בשנת תר"י (1850) מתה עליו אמו. בגלל מצוקת הפרנסה הוכרח לחזור לבגדאד בערב פורים תרי"ב (1852) יחד עם אחיו משה ואחותו צלחה . כעבור זמן קצר חזר שנית לא"י, כאן עסק גם בצרכי-ציבור וכתלמיד-חכם היתה לו השפעה גדולה. בשנת תרכ"ח )1S68(נסע לבגדאד מטעם כוללות ירושלים, שליחותו זאת הוכתרה בהצלחה רבה. הכולל בקשהו שימשיך את דרכו עד הודו, למען ישפיע על בני בבל בהודו שיתרמו תרומות גדולות לעניי א"י.
בכ"ו באייר תרכ"ט עזב את בגדאד ובא עד בומביי. כאן חלה לפתע פתאום ונפטר באלול תרנ"ט (1899).
יוסף ממאן (יוסף המערבי)
לאביו משה.
נולד בטיטואן (מרוקו).
בשנת תקל"ג (1773) עלה לארץ והתיישב בצפת. בהיותו בן עשרים שנה יצא כשליח-צפת לפרס ובוכארה. נסיעתו זאת הביאה ברכה עצומה ליהודים הנידחים האלה. עד בואו היו יהודי בוכארה שקועים בבערות. ספרים עבריים לא היו להם וקיבלו עליהם מנהגים זרים משכניהם.
ר' יוסף ממאן בראותו את המצב העגום הזה נעתר לבקשתם של יהודי העיר ונשתקע במקום. והוטלה עליו שליחות תרבותית גדולה. הוא פנה בכרוז אל יהודי רוסיה שישלחו לבוכארה ספרים עבריים; הביא להם סדורי-תפלה נוסח-ספרד מליוורנו (עד אז התפללו בנוסח העתיק של יהודי פרס), הורה אותם לשחוט עפ"י דיני ישראל, לקח נערים ולימד אותם תורה. ובעיקר : השריש בקרבם את האהבה לארץ-ישראל. עוד בשבת הראשונה לבואו דרש בבית הכנסת בענין קדושת ארץ ישראל (נדפס בירושלים בשנת תרנ"ד בשם "זכר צדיק") ועוררם לא רק לתמוך בה אלא לעלות אליה. בשנת תקפ"ז עלו שנים מתלמידיו לארץ.