משה יהודה עוזיאל
בנו בכורו של הרב יצחק חיים עוזיאל . נולד בירושלים, מכונה גם בשם "בכור עוזיאל". מנכבדי רבני זמנו.
חידש חידושי תורה. ממנו נתפרסמו בספר אחיו "איש צעיר" לר' יוסף רפאל עוזיאל (ירושלים, תרל''ה).
נפטר בירושלים, י"ב בשבט תרי''ב (1852) בהיותו צעיר לימים.
חידושי תורה ממנו בכ"י נמצא בידי הראש"לצ ר' בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל.
הניח אחריו בן ושמו דוד שמת בקטנותו.
הרב יוסף שלום עבדאללה
נולד בבגדאד.
בנו בכורו של ר' עבדאללה בן ר' משה חיים (שהיה איש חכם וחרוץ, עשיר וסוחר נכבד).
אחד מקרוביו, החכם יצחק בן בנימין יהודה , כתב עליו בזכרונותיו הנמצאים עדיין בכת"י: "היה איש רב פעלים נבון ופיקח ולבו כלב הארי לא יחת מפני כל ויהי סוחר גדול באיצטיס, כי בעד כל הכספים אשר היה ר' יחזקאל יהודה (מכלכתה) שולח לבנו ר' שלמה (בירושלים), היה שולח תמורתם תיבות איצטיס לר' יוסף שלום והלה היה מוכר יד על יד ומשלם המחיר לר' שלמה . והריוח באיסטיס היה בימים ההם גדול מאה הונו כמאה וחמשים למאה ריוח. ויעש עושר גדול ויתחזק ויהי לאיש אשר רבים יחלו פניו ועל פני כל העם יכבד.
היה תקיף וכל אשר הוא עושה באמונה עושה וה' מצליח בידו.
היה נדיב לב ופזרן לעניים ולכל מי שפנה אליו נתן ביד רחבה ובסבר פנים יפות. ביתו היה פתוח לרווחה ושולחנו שולחן מלכים. היה הסוחר היחידי לאיצטיס בכל ארץ ישראל, לחברון, לעזה, לשכם ולכל הגליל.
הוזמן לפקיד ומשגיח על עניני ההכנסות והוצאות של קופת כוללות חברון בשנת תרי"ד (1854). את תפקידו זה מילא בהצלחה.
בשנת תרכ"ה (1865) פרצו סכסוכים גדולים בין כמה מרבני ירושלים ובראשם החכם באשי ר' יוסף שלום - מצד שני. סיעת חכמי ירושלים הדפיסה קונטרס בשם "שבר יוסף" בו תיארו את הרי"ש כמועל בכספי העניים; סיעת חכמי חברון אף הם הדפיסו קונטרס בשם "עדות ביהוסף" בו הוכיחו את ישרו וצדקתו של הרי"ש.
על מחלוקת זו נדפסה בירושלים גם החוברת "שבר פושעים". אש המחלוקת הלכה וגדלה.
ר' יוסף שלום היה נתין אנגלי עפ"י תעודה שנולד בכלכתה אשר בהודו, והקונסול האנגלי היה מידידיו ומתומכיו. שונאיו הלשינו עליו בפני הרשות כי הוא יליד בגדאד, וכי מסר עדות-שקר באמרו שנולד בכלכולתה. כתוצאה מזה ניתנה פקודה לאסרו כבוגד במלכות, הקונסול האנגלי הודיעהו חרש על פקודה זו וייעץ לו לברוח חרש מן העיר לפני שיתגלה סוד פקודה זו לרשות. וכן היה. ברח בסתר לדמשק ויסתתר שם בבית גיסו סיניור אליה, הקונסול ההולנדי, ונשאר אצלו כשנתיים ימים. בינתיים חיפשה אותו הממשלה התורכית בירושלים ובחברון ולא מצאתהו.
בשנת תרכ"ו (1866) שלח ר' שלמה ב''ר יחזקאל יהודה את חתנו ר' יהושע ילין (ראה כרך ב', עמוד 706) (אביו של ד"ר דוד ילין) ללונדון אל קרוביו בני משפחת ששון שישתדלו אצל הממשלה בלונדון ובהודו להחזיר לרי"ש את נתינותו האנגלית ולהסיר מעליו את הסכנה שריחפה עליו. בירושלים נפוצה שמועה בין מתנגדי הרי"ש, שהלה הצליח להשיג תעודה אנגלית. ובפחדם שבקרוב יחזור לדון עמהם ולתבוע מהם סכומים גדולים על הנזקים שגרמו לו, מיהרו להתפשר אתו באמצעות ר' שלמה יהודה , ויבטלו את כל תביעותיהם...
בכ"ז מכר את כל סחורותיו ורכושו בירושלים ויפתח בית מסחר גדול בדמשק, ישב שם עד יום מותו בשנת תרנ''ז (1897) ("זכרונות לבן ירושלים" מאת יהושע ילין ירושלים תרפ"ד (1924), פרק ה').
הרב יחזקאל-עזרא לוי (הלוי)
לאביו יהושע. נולד בבגדאד. התחנך בבית המדרש לרבנים "מדרש בית זלכה", היה תלמידו של ה"חכם באשי" ר' יצחק ב"ר אברהם שלמה. בשנת תר"ן (1890) עלה לארץ ישראל והשתקע בירושלים.
נוסף לעבודותיו התורניות התפרסם גם כעסקן ציבורי. בשנת תרס"ז (1907) יסד יחד עם רבנים אחרים בירושלים את הישיבה "שושנים לדוד" לעדת הבבלים.
בהיווסד "ועד עדת הבבלים" בירושלים - היה נשיא הכבוד שלו.
בשנת תרפ"ב (1922) נסע בשליחות הבבלים לבגדאד ואסף כספים לשם תמיכה בעולים הבבלים שעלו לא"י.
היה גם דרשן מובהק שידע למשוך את לב השומעים.
חיבוריו: "ערוגת הבושם" - על האגדה (ירושלים תרס"ג): "תפלה ותפארת" (פירוש על תהלים בדרך פרד''ס בצירוף כמה שירים מאת המחבר, ירושלים תרע"ד): "פתחי תשובה" - (ירושלים תרפ"ו); "שמחת יום טוב" (פירוש על "הגדה של פסח" ירושלים תרצ"ד); הו"ל את הספר "פועל צדק" להרב בעל "שפתי כהן" וכתב הקדמה בראשו (ירושלים תרע"ד).
נפטר בירושלים, ג' טבת תש"ב (23.12.1941).