בכושר תפוקתו שיאים עולמיים וזכה יחד עם מנהלו בפרס הממלכתי ליעילות - פרס קפלן תש"ך.
נוסף לעיסוקו הקבוע כיו"ר מועצת המנהלים ומנהלה הכללי של "דגון'" בתי-ממגורות לישראל בע"מ בחיפה, הנו גם מנהל "נפטון" - חברה להובלה וספנות בע"מ, באזל; ממנהלי הקונצרן לספנות "רנניה"! מנהל "נפטון", אנטוורפן, - ומנהל חברות אחרות שונות בארץ ובחוץ-לארץ.
נותן לצרכי צבור גם מזמנו ומידיעותיו בתור חבר הקוראטוריון של המוסיאונים העירוניים בחיפה ; חבר הוועדה לתיכנון שטרי כסף, מעות ומטבעות זכרון שליד בנק ישראל, חבר המועצה הישראלית של קרן התרבות אמריקה-ישראל, וחבר בעוד ועדות צבוריות שונות.
ב-1933 יצא ספרו בגרמנית, מחקר בתובלת מטענים בספנות על הריין Die Frachtenbildung in der .1933Rheinschiffahrt. Preistheoretische Studie, וכן פרסם מאמרים שונים בכתבי-עת ובעתונים ועורך ספרים.
צייר חובב ואספן תמונות ודברי ארכיאולוגיה ונומיסמטיקה ישראלית.
ד"ר אפרים הראובני (רובינוביץ)
נולד ב-י''ג אדר תרמ"א (1881) בנובו-מוסקובסק, פלך ייקאטרינוסלאב (אוקראינה).
לאביו ר' יוסף רובינוביץ (רב במושבות היהודיות שבפלך חדסון ובנובו-מוסקובסק) ולאמו רחל איטה בת בנציון אשר הלוי. למד תורה מפי אביו ואח"כ בישיבה בקרמנצ'וג ובטלז והוסמך להוראת איסור והיתר. ובעידוד אביר השתלם גם בלימודים כלליים, כדי להבין את התורה, ועבר בהצלחה בחינת-בגרות אכסטרנית בקרמנצ'וג. ב-1904 היה שם מורה בחדר מתוקן (יחד עם המורה דובניקוב הי"ד, שנרצח במהומות תרפ"ט בחברון ועם יעקב לשצ'ינסקי) . ב-1905 למד פיסיקה ומתימטיקה באוניברסיטת נאנסי שבצרפת.
בניסן תרס"ו (1906) עלה לארץ ונתמנה למורה בבית-הספר העממי של רחובות בהנהלת יוסף עזריהו, ובשנים תרס"ז-תרס"ט היה מנהל בית-הספר לבנות של יק"א בפתח-תקוה. בשנים 1912-1909 למד מדעי הטבע (בוטאניקה) ופיסיקה-מתימטיקה באוניברסיטת לוזאן שבשווייץ, המשיך להשתלם שם שנתיים בתור אסיסטנט ליד הפרופ' וילציק, - שם היה פעיל באגודתהסטודנטים הציונית "התחיה" ונבחר לראשה, ובאגודתהסטודנטים הלאומית "ישראל" - וב-1914 הוסמך באוניברסיטת פראג, לד"ר למדעי הטבע בצירוף קבלת תעודת-כבוד בתור "אזרח העיר" וחזר לארץ.
לימד שלשת מקצועותיו בבית-המדרש למורות ע"ש לוינסקי ובגימנסיה הרצליה כתל-אביב, וכשפרצה מלחמת העולם קיבל את הנתינות העותומנית, שלא יגורש מהארץ כ"נתין אויב". והנה באביב 1915 נתחדשה עליו עלילה מלפני שנה ורבע, בעקב תקרית עם ערבי יפואי, שתקף ברחוב תלמיד של הגימנסיה ועיכבוהו עד בוא המשטרה, ואח"כ האשימו ערביי יפו את ד"ר חיים בוגרשוב ואותו, שהחזיקו את הערבי התוקף ב"מאסר בלתי חוקי". (פרטי המקרה נמסרו בערך ד"ר בוגרשוב, כרך ב' עמוד 1018). בשעתו טושטש הדבר על-ידי קשרים אישיים עם מושל ירושלים, וכעת נתעורר מחדש לפי פקודה מיוחדת מהממשלה המרכזית ושני הנאשמים היו צפויים למשפט פלילי, לפי סעיפים המחייבים עונש מתת או 18 שנות מאסר. הוא נמלט איפוא "למקום שאין מכירים אותו'', לירושלים, ולימד מדעי הטבע בביתהמדרש למורים.
עוד ב-1907, בהיותו מנהל בית-הספר בפתח-תקוה, נתן את דעתו ליסד מוזיאון לצמחי הארץ, והמורה חנה רדובילסקי , שעבדה שם בחקלאות, עזרה לו באיסוף הצמחים ובמיונם. וכעת, כשעבדה בהוראה בירושלים (ראה ערכה בכרך זה), חידשה את עזרתה ונעשתה שותפת לו בסיורי-טבע עם התלמידים, באיסוף הצמחים ובשכלולים בהתקנתם ובהנחת היסוד למוזיאון, שהועידו בשביל האוניברסיטה העברית, העתידה לקום לפי חזונו. לאיסוף הצמחים היה מבקר עמד. בכפרי הערבים ובמאהלי הבידואים, מרפא את חוליהם בצמחי מרפא ולומד מהם את שמות הצמחים בלשונם וסיפורים ומסורות פולקלוריות בקשר להם, ותוך כך יצר לו קשרי ידידות עם הפלחים והבידואים ומגלה אפקים נרחבים לזיהוי שמות ותכונות של צמחי הארץ, שבא זכרם במקרא ובספרות התלמודית והמדרשית בהלכה ובאגדה. מידיעות שנתקבלו מיפו נודע, שהשלטונות שם מעונינים מאד למצאו ולהעמידו לדין, ואז הציעו לו ראשי הישוב ד"ר א. רופין, ד"ר י. טהון ושלמה שילר עזרה כספית לצאת מהארץ, אך אחרי התיעצות קצרה השיב : "ישנה ארץ אחת, אשר ממנה אין בורחים". לשם בטחון הסתתר בדירת בית-הספר של עדה גלר בביתו של ד"ר א. מזיא, אבל משם היה יוצא לסיוריו ולביקוריו בכפרים הערביים שבסביבה והמשיך בעבודתו המדעית, ובעתונות פורסם, שעזב את הארץ. אח"ב הוזמן על-ידי ברל כצ נלסון, רחל כצנלסון, א. ד. גורדון וב''צ ישראלי לקבוצת כנרת. עבר שמה עם חנה, הרצה בכנרת וביתר ישובי הגליל התחתון על צמחי הארץ, ביקר גם שם בכפרים הערביים שבסביבה, ריפא את החולים ואסף צמחים ומסורות פולקלוריות להרחבת עבודתו המדעית, ולצרכי בטחון שינה את שם-משפחתו ל-הראובני. בשם זה חזר לירושלים, וכשגוייס לצבא הטורקי ואמרו לשלחו לדמשק, הצליחה ההשתדלות להשאירו בשרות מכון-פאסטר להכנת צמחי-מרפא ולהפקת תרופות מהם לצרכי הצבא.
לרגל פניית אוניברסיטת לוזאן אל המצביא ג'מאל פחה, שישחרר בשבילה את האסיסטנט שלה ד"ר הראובני לצורך מחקר מדעי חשוב לכלל האנושות, נודע לשלטונות הגבוהים של הצבא, איזה אדם בעל ערך כביר נמצא ברשותם, ובכן הוזמן אל מפקד העיר דמשק והוצע לו לנהל נטיעת-גן בוטאני תמורת משכורת גבוהה ודרגה צבאית רמה. אך הוא לא רצה לעזוב את ירו