ובינתים, בתור פועל בנין, התמסר לפעולות התרבות של הסניף המקומי ולעזרה לארגון הקבוצות החקלאיות הדתיות "שמואל" ו"ריינס".
התנועה לא הסתפקה בפעולתו למענה בהתנדבות, ולדרישתה עבד בשנת תרפ''ג במזכירות הראשית שלה בירושלים. לשמונה שנים (תרפ"ד-תרצ"ב) שוחרר למציאת סיפוק נפשי בחקלאות, כשהמזרחי הגדיל את הציוד הציבורי שלו ב"נכס" נוסף - במושב כפר חטים שבגליל התחתון, שיצויין בארץ ובתפוצות בתואר "המושב חקלאי הראשון של המזרחי", ובהיות מושב כזה זקוק לעובדים מוכשרים בפועל, ניתן לו ברצון רב להתיצב בשורת המתנחלים.
לעזר כנגדו בעבודות המשק ולחברה לכל החיים נשא לאשה בשנת תרפ"ז (1927) את אידה בת חיים שלום לבקובסקי מווילנא (היתה החברה הראשונה בהחלוץ המזרחי בפולין ואחת משלוש החברות הראשונות בהפועל המזרחי בארץ).
גם בשנות איכרותו הרבה לפעול למען התנועה בועידותיה ובמוסדותיה העליונים וכמרצה ונואם בציבור בשעות הצורך, וביחוד למען התארגנות האיגוד של הגופים החקלאיים שבהפועל המזרחי (מושבים וקבוצות של ארגוני מועמדים להתישבות), ואכן נוסד האיגוד והוא נבחר למזכירותו הארצית. כן מילא תפקיד קשה ואחראי מאד כחבר ועד ההגנה של המושב בעת מהומות תרפ"ט, כשעמידתו האיתנה של המושב, בתנאים בלתיאפשריים, סיכלה התנפלות ערבית מתוכננת על כל ישובי הסביבה.
משנתחסל המושב כפר-חטים בשנת תרצ"ב, בעקב תנאים אובייקטיביים ידועים וקיימים מראשיתו (חוסר מים, ועוד), שהגוף המיישב לא נתן אף תקוה לשיפורם, חזר גרדי לשרות תנועתו: כחבר הועד הפועל ורכז לעניני התישבות שלה ; בשנת תרצ"ג בשליחות שלה ושל הקהק"ל להקמת תנועה קיבוצית דתית בפולין (שחניכיה היו אח"כ ממיסדי טירת צבי וכפר עציון), השתתף בועידה העולמית של התנועה בקראקוב ובקונגרס הציוני ה-18, ואחרי שנת העבודה בפולין הוסיף חודש עבודה בבוקובינה כשליח התנועה. בשובו מהשליחות התמסר ליסוד המושב כפר אברהם שליד פתח תקוה, במסגרת "התישבות האלף", ותוך טיפוח משקו שלו במושב עסק גם בבנין: אירגן וניהל קבוצת חברים לעבודות-בנייה בפתח תקוה ובסביבתה וניהל הקמת הבנינים של קיבוץ רודגס שליד פתח תקוה.
בשנת תרצ"ז, בתקופת המשבר הכלכלי והאבטלה שבעקב המהומות הערביות, נענה לדרישת הועד הפועל של התנועה לקבל עליו ניהול הסניף בתל-אביב. בארבע שנות פעולתו זו נלחם בהצלחה באבטלה שהעיקה על חברים רבים, פיתח עבודת-תרבות נרחבת ופעולת סעד ועזרה לחברים נצרכים.
בתש''ב (1942) שוב נבחר לועה"פ המצומצם של התנועה, עמד בראש לשכת הקשר עם החיילים הדתיים שבצבא הבריטי והרבנים הצבאיים, שהוציאה את ה"אגרת לחייל הדתי" וניהלה פעולות תרבות דתית בין החיילים.
כן היה פעיל בהנהלת הברית העולמית "תורה ועבודה" ובריכוז פעולות איגוד המושבים והארגונים של הפוהמ"ז, חבר במרכז החקלאי שלו ועורך בטאונו "מענית".
בתש"ו הוזמן לנהל עבודות-בנייה בחברת "הבונה'' של הפוהמ"ז. בחורף תש"ח הוזמן על-ידי מחלקת הבטחון של הסוכנות היהודית והמטכ"ל של ההגנה, לכונן ולנהל את השרותים הדתיים בצה"ל (כשרות, בתי-כנסת, תפילות, שיעורי תורה, חגיגות וכו'), ובשנה וחצי של פעולתו הצליח להניח את היסודות ולמסור לרבנות הצבאית שנוסדה רשת של מוסדות וסידורים וצוות של קצינים וסמלים מאומנים בתפקידיהם, - ואז שוחרר מהצבא בדרגת סגן-אלוף וחזר לעבודות בנין במסגרת חברת "הבונה" ואח"כ באופן פרטי. בתש"ז בחרה בו הועידה הארצית של איגוד המושבים של הפוהמ"ז לחבר המזכירות של האיגוד, ובכך החליף את נשיאת התואר יו"ר בחבירות לעבודה מעשית, והנו כעת מנהל את עבודת-התרבות במושבי הפוהמ"ז ועורך בטעון "מענית" של איגודם, חבר הועד הפועל של הפוהמ"ז, חבר במוסדות שונים של התנועה ויו"ר ועד המושב כפר-אברהם.
במשך השנים נשא את דברו גם בכתב בעתונים דואר היום, הצופה, נתיבה, עמודים, קמה, מענית, ובחוברות של תנועתו.
בנותיו : רבקה אשת הרב משה קרלינסקי, דינה אשת ידעיה הכהן ויינגארמן, נחמה אשת הרב משה חיים שלאנגר, שלומית.
יעקב שולמן
נולד בחמעליק קעלץ, י"ד ניסן תרמ''ז (1883). לאביו ר' אברהם שולמן ולאמו זלדא ינטא בת משה עקיבא ניימן. קיבל חינוך מסורתי. מחסידי האדמו"ר אלכסנדר. בשנת תרס"ד (1904) נשא לאשה את צביה מלכה בת ברוך קלמוביץ (נפטרה ברמת-גן, כ"ז טבת תשי"ח) ובזיווג שני נשא לאשה את חיה דבורה בת דב עקיבא טפר (טעפער).
בשנות 1913-1917 שו"ב ומורה במונטריאל (קנדה),