ד"ר שמעון (זיגפריד) כנוביץ
נולד במזרח פרוסיה (גרמניה) ט' תמוז תר"ס (6.7.1900).
לאביו שאול כנוביץ ולאמו שרה לבית זינגרמן. התיתם בגיל רך מאביו וזכה לחינוך כללי ויהודי מקורי ע"י אביו החורג ד"ר פוזנר ז"ל, מראשי העדה היהודית והתנועה הציונית בפרוסיה המזרחית. סיים את חוק לימודיו באוניברסיטת ברלין, התמחה בתור רופא ילדים ובמיוחד בפסיכולוגיה של ילדים ועבד גם עד לשנת 1933 בבית החולים האוניברסיטאי בברלין.
ציוני מימי נעוריו וחבר באגודת סטודנטים ציונית, אחד האישים הבולטים באיגוד האקדמאים הציונים בגרמניה (ק.י.פ.) הפך הוא במרוצת השנים לאחד ממנהיגי הציונות בגרמניה ולפני עליתו של היטלר לשלטון שימש כסגן יו"ר ההסתדרות הציונית בגרמניה.
בשנת 1933 עלה לארץ.
כאן עבד משנת 1933 ועד 1945 במסגרת קופת החולים ומשנת 1945 עד 1959 בתור רופא עצמאי.
היה חבר הנהלת קרן היסוד, קק"ל, עשה בשליחות הקרנות אף בחו"ל וביקר לטובת המגבית היהודית המאוחדת בארצות רבות ובהצלחה רבה. היה כאן בין מנהיגי "התאחדות עולי גרמניה", אשר שינתה את שמה אח"כ ל"התאחדות עולי גרמניה ועולי אוסטריה" ולאחר מכן ל"ארגון עולי מרכז אירופה".
היה בין מיסדי מפלגת "עליה חדשה", ואחרי התפרקותה, בסתיו 1948, בין פעילי "המפלגה הפרוגרסיבית", בה היה בין המנהיגים, ובשנת 1960 היה בין מיסדי "המפלגה הליברלית", אשר קמה תוך כדי אחוד בין הפרוגרסיבים לבין הצה"כ. בתקופת אחוד שתי המפלגות פעל במיוחד כדי למשוך לתוך המפלגה הליברלית החדשה אישים בלתי תלויים בעלי מעמד בחברה, אשר טרם התארגנו במסגרת מפלגתית כלשהי.
בתור מרצה לפסיכוליגיה של ילדים והיגיינה נפשית באוניברסיטה העברית ירושלים, בתור מרצה במדרשה למורים על שם אליעזר שיין וסמינר הקיבוצים ובתור סגן יו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל ויו"ר אגוד הרופאים העצמאיים יצר לעצמו מסגרת רחבה לפעילות צבורית מעל למסגרת עבודתו הענפה המוצלחת והברוכה בתור רופא ילדים בתל-אביב.
נבחר לכנסת הרביעית בשנת 1959 מטעם "המפלגה הפרוגרסיבית" ופעל בכנסת במיוחד בועדת הפנים, השתתף בנאומיו המענינים בויכוחים על בעיות סוציאליות, ועל שאלות הקשורות בבריאות, יזם את החוק להגנת הצבור והיחיד בפני פגיעות ע''י רעש, ריחות וזיהום אויר, אשר במרס 1961 נתקבל פה אחד בכנסת, הוא "חוק למניעת מפגעים" וידוע בצבור בשם "חוק כנוביץ".
התענין באומנויות בכלל, בציור ובמוסיקה בפרט, ושימש גם כיו"ר הועדה המנהלת של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. היה נואם בחסד עליון, בעל השכלה הומניסטית רחבה ומחונן בחוש הומור בריא.
פרסם מאמרים ומחקרים רבים על נושאים מדעיים, פסיכולוגיה, חינוך ועל נושאים ציוניים-לאומיים בכתביעת שונים. במסגרת עצמאית פורסמו מפרי עטו: "הנוער הציוני בגרמניה" ; "מחקר על אבות ובנים" ; "התפתחות הנוער מעולי מרכז אירופה".
נשא לאשה את ד"ר גניה בת בנימין גיגוז. בעומדו להבחר לכנסת החמישית ברשימה הליברלית חלה בזמן ההכנות לבחירות ונפטר בתל-אביב, י"ב באב תשכ"א (25.7.1961).
צאצאיו (מנשואיו הראשונים): דבורה אנגל.
פרופ' משה דוד (אומבירטו) קאסוטו
נולד בפירנצי (איטליה), י"ד אלול תרמ"ג (16.9.1883).
לאביו עמינדב שבתי ולאמו אסתר ישמעאל בן-ציון גאליטי. בן בכור היה להוריו. אביו היה בעל בית דפוס, ידוע ביושרו ובדבקותו במסורת האבות. באווירה משפחתית ספוגה המידות הנעלות של היהדות המקורית גדל וקיבל את יסודות הידיעה בלשון הקודש ובמקרא.
בבית המדרש לרבנים שמע תורה מפיו של הרב מרגליות ומפיהם של שניים מגדולי המלומדים במדעי היהדות: פרופ' יצחק משה אלבוגן ופרופ' צבי פרץ חיות. השפעת שלושת המורים הדגולים הללו הורגשה בדרכי של המלומד הצעיר, אך אין ספק שיותר מכולם עשה רושם חזק בלבו פרופ' חיות, שהדריך אותו בצעדיו הראשונים במחקר המקרא, תולדות עם ישראל וספרות (בשלושת הענפים האלה התמחה והרבה לחקור ולחדש).
בשנת תרס"ו הוכתר בתואר דוקטור לספרות, שנתיים אחרי כן קיבל תעודת השתלמות בשפות שמיות ובשנת תרס"ט הוכתר בבית המדרש בתואר "מעלת החכם השלם, (רב מורה הוראה).
בשנת 1907 נשא לאשת את שמחה ביצ'י בת יונה נסים קורקוס.