יעקב פלטניק
נולד בסטאראיה-אשיצה, פלך פודוליה (אוקראינה) בשנת תרנ"ב (10.1.1892).
לאביו דוד (חקלאי בן חקלאים, חוכרי אחוזות של הפריצים בסביבה מדור לדור) ולאמו נחמה בת אהרן משה לרנר. קיבל חינוך מסורתי בחדרים ובבית-הספר העברי הראשון בעיירה של המורה קרצמר . גמר בית-ספר עממי רוסי. אחרי כן למד שפות ולימודים כלליים אצל מורים פרטיים.
לרגלי הגזירות נגד החקלאים היהודיים מטעם המשטר הצארי של הימים ההם, החליטה המשפחה לעזוב את רוסיה ולעלות לא"י.
ב-1912 עלו הוריו ואחיותיו לא"י והתיישבו בפתחתקוה. אביו קנה גם פרדס צעיר ונהפך לפרדסן.
יחד עם שלושת אחיו: טוביה, אברהם (אדולף) ויו סף היגרו לברזיל על מנת להשתכר כספים, בכדי לא רק לעזור לאביהם לבסס את משקו בא"י, אלא לחסוך סכום ידוע שיאפשר להם ברבות הזמן ג"כ לעלות לא"י ולהשתקע שמה. לאחר מעבר קצר של כמה חדשים בעיר רסיפה, איפה שעסקו ברוכלות ולמדו קצת את שפת הארץ, עברו לעיר נטל, והיו היהודים הראשונים שהתיישבו שמה. יסדו את הפירמה שלהם "טוביאס פלטניק את אחיו". יסדו בתי חרושת לרהיטים ומרצפות. נטעו עצי קוקוס ושאר עצי פרי טרופיים וסוב-טרופיים. התעסקו בבנייה וכו'.
יעקב הצטיין ביזמתו, חריצותו ומסירותו לכל העניינים המשותפים של הפירמה הנ"ל.
היה ממייסדי האגודה הציונית בשנת 1918 בנטל ומפעיליה, וכן פעל רבות בעניינים ציבוריים.
בסוף 1919 עלה לא"י יחד עם אחיו טוביה לבקר את ההורים ובמטרה ליצור שמה מקור פרנסה עבור כל האחים, בכדי שיוכלו להשתקע בה. כמעט שנה שלמה התלבטו שני האחים בחיפושים אחרי אחיזה כלשהי ולא עלה בידם. בינתיים באו המאורעות העגומים בירושלים עם אסירתו של ז'בוטינסקי וחבריו וכן התסיסה בקרב הערבים נגד היהודים בזמן ההוא בכל הארץ שדיכא חלק גדול מהיישוב בזמן ההוא. ככה ששני האחים הנ"ל החליטו לחזור לנטל עד יעבור זעם, ובהזדמנות הראשונה להתחיל להכין להם פרדס בא"י. לאחר שאחיו טוביה התחתן עם אלישבע (אולגה ) בת בנציון ברסלב (ראה כרך ב', עמוד 212).
גם יעקב (ב-26.10.1920) נשא לאשה את דבורה בת שמעון רטנר (ממשפחה ענפה בא"י בימים ההם) וחזר ג"כ לנטל.
בשנת 1921 ביקרו יתר שני האחים אברהם (אדולף) ויוסף את הוריהם בא"י. נשאו להם נשים מהארץ וחזרו לנטל. משנזקקו ילדיהם שנולדו בנטל לחינוך, יסדו גן ילדים עברי ואח"כ בית-ספר עברי והביאו גננת ומורים מארץ ישראל. מאז ביקורם הראשון בא"י, היו נוהגים לבקר שמה לפי התור ובכל פעם היו מנסים להתקשר עם הארץ על מנת להשתקע בה. רק ב-1927 עלה בידיהם להתחיל בפעולה ממשית בא"י עם ביקורו של אחיהם אברהם (אדולף) שרכש שטח אדמה ליד בני-ברק ונטע פרדס עבור האחים.
ב-1929 ביקר שוב יעקב עם משפחתו בארץ. התעניין בעיבודו ובטיפולו של הפרדס הנ"ל, ואחרי ששככו המאורעות בשנה ההיא, חזר לנטל. בכדי לחנך את בניהם בא"י ובהכנס פרדסם הנ"ל לפוריותו שהתחיל לתת פרי, סידרו ביניהם האחים הסכם של "חילופי משמרות" לפי התור בנוגע לניהול עסקיהם בנטל ופרדסם בא"י.
הראשון שחזר לארץ עם משפחתו בשנת 1932 היה טוביה . בנה לו בית בתל-אביב וניהל את הפרדס של האחים.
ב-1934 עלו האחים אברהם (אדולף) ויוסף עם משפחותיהם לארץ ובנו להם בית משותף בתל-אביב עבורם וכן עבור אחיהם יעקב. ב-1935 מכרו האחים את הפרדס הנ"ל ובתמורתו קנו שטח גדול בהשרון הצפוני בין כפר-יונה וקדימה ונטעו עליו פרדס וכרם לקראו לנחלתם בשם "אחוזת-דוד", על שם אביהם ולזכרו. בינתיים החליטו האחים לחסל את עסקיהם בנטל ולהעביר את הפירמה לריאו-דה-ז'ניירו. למטרה זאת חזר טוביה ומשפחתו ב-1936 לנטל לשנה אחת והתחיל בחיסול הנ"ל ויעקב ומשפחתו עברו לריאו, שם אירגן את הפירמה מחדש במקח וממכר של נכסי דלא ניידי.
שנים רבות הקדיש מזמנו לפעולה הציונית והציבורית בריאו.
ב-1937 הגיע יוסף ומשפחתו לנטל לנהל את המשך החיסול הנ"ל וטוביה ומשפחתו חזרו לא"י.
בשלהי 1938, לרגלי המאורעות בארץ, ברצותם שיקום יישוב עברי ליד נחלתם, התקשרו האחים עם הקק"ל ועם אברהם הרצפלד מהמרכז החקלאי ומסרו חלק מנחתם להקק"ל ועל שטח זה נוסד המושב "גאולים".
ב-1939, לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, חזר גם אברהם (אדולף) ומשפחתו לנטל, כי החיסול שם דרש עבודה ויזמה של שנים מהאחים. טוביה עם משפחתו נשארו בארץ. בידעו שמתקרב החיסול הסופי בנטל והאחים אברהם ויוסף יעברו ג"כ לריאו ויהיה צורך להרחיב את פעולות הפירמה שם, לכן באותה שנה, 1939, התקשר טוביה עם בית החרושת בלום לשניים וע"י חוזה קיבל