Volume 13

Page 4278

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

בשנת תרס"א (1901) נישאה ליהושע בלשניקוב, נולד בדיניביץ, עלה לארץ בשנת 1893. בן לאחת המשפחות שהתנחלו שם לרגל הרחבתה הראשונה של המושבה בראשית שנות ה-90. הוא זכור כעובד שקדן ואמיץ בשמירה ובהגנה. זמן-מה שימש בתור רועה עדר המושבה, ולפני עלות השחר היה יוצא לתפקידו, מצוייד באקדוח טעון, תרמיל אוכל ותפילין. במלחמת-העולם הראשונה נלקח לצבא התורכי, ערק ממנו והסתתר שנתיים בירושלים. בעתות המהומות הגן על המושבה בגבורה וכן עמד מול הפולש הסורי במלחמת הקוממיות, על אף גילו הקשיש, ועד הרגע האחרון, לא נטש את עמדתו.

נפטר במשמר הירדן, א' אייר, תשי"ד (4.5.1954).

נוסף לחובותיה כאם וכעקרת הבית עמלה כל השנים יחד עם בעלה בקיום המשק ובמאמצים לפיתוחו. ניסו בשתילת טבק, בנטיעת פרדסים, בהתקנת בריכות דגים, בגידול ירקות. אבל מפאת המרחק וחוסר תחבורה ובדידות לא הצליחו, ורק על הפלחה היתה מחייתם ומשקם היה בין המעטים שהתנהלו בעבודה עצמית.

עמדו באומץ מול האיומים והסכנות במהומות תרפ"ט ותרצ"ו-צ"ח ואת המקום לא נטשו. כך עמדו גם מול ההתקפה הסורית במלחמת הקוממיות, ורחל תובעת מההיסטוריה שתשפוט על השארת המושבה בלי הגנה מספקת. עם נפילת המושבה בידי האויב נלקחו בשבי היא ובעלה ואהרן בנה בין יתר שרידי התושבים ורבות עשתה בשבי - שארך קרוב לשנה עד שהוחזרו הביתה לעידוד רוח יתר השבויים והשבויות, ובהשפעתה המוסרית בדבריה אל שומריהם מנעה אותם מפגיעות בשבויים וביחוד בשבויות.

היישוב נתחדש על אדמות "משמר הירדן", אבל משום-מה לא ראו השלטונות והמוסדות חובה כלפי המנושלים בידי האויב לשקם אותם במשקיהם, והזוג הקשיש הוכרח להתיישב ליד הבנים בנתניה, ורחל רואה נחת מבנים ובנות ונכדים ונינים. כן זכתה ב"שנת הראשונים" (תשכ"ג) בהזמנה למספר מופעים ולקבלת-פנים בבית נשיא המדינה בתור אחת מראשוני היישוב.

צאצאיה: גיטיל ז"ל, אסתר ז"ל, יצחק אייזיק (רעיתו צפורה בת ר' דוד קליין מצפת), ישראל אברהם (רעיתו חנה בת אברהם ברוך מנדל-שקד), מלכה אשת ירוחם פרידמן, פנינה אשת בן-ציון סגל (מצפת), אסתר אשת

חיים ליטוביץ, אהרן (רעיתו אהובה בת גבריאל ש"ץ).

ד"ר משה אופיר (זולוטרבסקי)

נולד בוורשה (פולין), ד' תמוז, תרס"א (21.6.1901).

לאביו נפתלי זולוטרבסקי ולאמו חסיה.

קיבל חינוך מסורתי וכללי.

שנות הנעורים שלו עברו בייקרינוסלב שברוסיה. שם גמר בית-ספר תיכון.

בשנת 1922 יצא לתורכיה. גמר שם את חוק לימודיו בפקולטה המשפטית של מכללת קושטא וקיבל תואר של עורך-דין.

היה פעיל בארגונים ציוניים בתורכיה.

היה עסקן בולאי וייצג בתורכיה את "המועדון הפולאטלי של מצרים".

בשנת 1923 נשא לאשה את לאה בת הרב שמואל שפירא (ראה כרך ג', עמוד 1412), נפטרה בתל-אביב, כ"ג שבט, תשי"ד (27.1.1954), ובזיווג שני נשא לאשה 6.12.1955 את רחל בת מנשה קנטר.

בשנת 1934 עלה לארץ.

לאחר מכן עבר לענף הביטוח.

בגיל 10 התחיל מתעניין באיסוף בולים.

היה ממייסדי אגודת חובבי בולים בת"א ומיוזמיה של ההתאחדות הארצית.

נשיא התאחדות אגודות הבולאים בישראל (משנת 1950).

בתוקף תפקידו כנציגה הקבוע של ישראל, היה משתתף ברוב הקונגרסים של הפדרציה הבין-לאומית לבולאות, ונמנה גם מאז 1953 עם חברי הוועד הפועל העולמי של הפדרציה לבולאות, ונמנה גם, מאז 1953 עם חברי הוועד הפועל העולמי של הפדרציה.

המפעל הבולאי הגדול ביותר בחייו התוססים היה, ארגון "תביל", תערוכת הבולאות העולמית, שנערכה בשנת 1957 בת"א. הוענקה לו מדליה ע"ש ד"ר ז. אשר, אות כבוד לבולאים המצטיינים.

לא היה שטח בולאי ארגוני שלא הקדיש לו מזמנו. אם כשופט או כחבר הוועדה המתכננת הוצאת בולים

APA citation

Tidhar, D. (1963). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 13, p. 4278). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/13/4278