Volume 13

Page 4289

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

היה פעיל במנגנון ההגנה. השתתף במרבית עליות "חומה ומגדל" מתל-עמל, חניתה, עין השופט ועוד. מעובדי קופת חולים הכללית.

מנהל בית ההבראה על שם יוסף שפרינצק בנצרת.

בנותיו: צביה, יעל.

ירחמיאל יפה

נולד בליטא בשנת תרע"ז (5.2.1917).

לאביו אריה יפה ולאמו אלה בת יוסף זקס. קיבל חינוך מסורתי ותיכוני.

עלה לארץ בשנת 1936.

היה פקיד ב"יכין" ואח"כ בקופת חולים של ההסתדרות.

בשנת 1942 נשא לאשה את חיה בת מנחם לוין.

בשנת 1954 היה חבר מועצת "קרית טבעון" ויו"ר ועדת החינוך והתרבות.

חבר ההגנה משנת 1936.

היה נוטר בכפר ביל"ו (1937), וב"כפר יעבץ" (1932) ובפלוגת האש בדרום של חברת החשמל.

התגייס לפלוגות הבפ"ס.

ממייסדי מגן דוד אדום בקרית טבעון והיה ציר לשתי ועידות של מ.ד.א.

מנהל בית הבראה על שם גוריון בכפר החורש.

בנותיו: מלכה, רבקה.

יוסף כהן ("יבנה המקדש")

נולד בעיר העתיקה בירושלים, בשנת תר"מ (1880). לאביו ר' ברוך צבי הכהן (בעל מאפיה בעיר העתיקה ברחוב היהודים) ולאמו פנינה.

חניך תלמוד תורה בחורבת רבי "יהודה החסיד". בסיום לימודיו בת"ת, עבד במאפית אביו ביום, ובלילות המשיך לימודיו בתורה בישיבת "עץ חיים". הוצע לו להשתלם ברבנות, אך מצבו הכלכלי הקשה של אביו, ובהיותו הבן הבכור, נאלץ לצאת לעבודה בעודו עול ימים. בגיל 16, כשהיתה מצוקה כלכלית קשה ליהודי

ירושלים העתיקה, תחת שלטון התורכים ועם התגברות המצוקה בבית הוריו, נאלץ לעזוב את ירושלים ולהגר לאלכסנדריה שבמצרים, כדי לתמוך בהוריו. באלכסנדריה למד מקצוע הנגרות, ממנה התפרנס ותמך בהוריו. כעבור שנתיים עם הטבת המצב של יהודי ירושלים העתיקה, חזר לבית הוריו, ובהון שצבר, פתח בעצמו מאפיה בבית ישראל הישנה בירושלים.

נשא לאשה את איטה בבה בת שבתי גלאזר מהעיר קולוניי שבגליציה, שעלו לארץ והשתקעו בירושלים. בימי מלחמת העולם הראשונה, כשהיהודים נאלצו

להתגייס לצבא התורכי, והיו רבים שפדו עצמם ונתנו כופר נפש, סירב לפדות עצמו והתגייס מרצונו הטוב לצבא התורכי. כשהובא לקישלה בירושלים, מצא שם יהודים רבים מרי נפש ומדוכאים, בידעם שבצבא התורכי שוררים רעב ותחלואה, כתוצאה מהמצב הבלתי היגייני, הלכלוך והזוהמה, - ניגש אל היהודים הממורמרים ועורר את רוחם בדברי נחמה ועידוד, וקרא להם: "אחים, בואו ותשירו עמי "יבנה המקדש עיר ציון תמלא ושם נשיר שיר חדש וברננה נעלה" והוא החל לשיר ואחריו החזיקו כל המגוייסים היהודים. ומאז ניתן לו השם "יבנה המקדש". ויותר משהיה ידוע בין אנשי ירושלים כר' יוסף כהן, היה נודע ומפורסם בשם "יבנה המקדש" וכך קראו לו עד יום מותו. וכך גם היה חותם על מכתבים ושטרות "יוסף כהן יבנה המקדש". לפי אופיו היה נוח לבריות וחביב עליהן, ולא נראה אף פעם בכעסו או ברוגזו, ובהיותו מתלמידיו של אהרן הכהן אוהב שלום ורודף שלום, היה נוהג בבואו להשלים בין שכנים נצים או בריב שפרץ בין איש לאשה, ולומר להם: "יבנה המקדש זאל זיין'' ומיד כיסה חיוך כל פנים וצייתו לדבריו.

בחזרו מהצבא התורכי, מצא ששלושה מילדיו מתו ברעב, כי הגרמנים שדדו אז את כל המזונות שמצאו בבתי היהודים בבית ישראל הישנה. אך בהיותו איש אמונה לא נשבר ברוחו.

בשובו סגר את המאפיה ופתח נגריה, וההצלחה האירה לו פנים. הוא מבצע עבודות נגרות חשובות כגון: עשיית כל הריהוט של ישיבת מרכז הרב קוק זצ"ל (הרב קוק

APA citation

Tidhar, D. (1963). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 13, p. 4289). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/13/4289