הרוח החלה במרכז הפעולות של "סולל בונה". רב היה חלקו ביזמה ובביצוע. וצעדי החברה הם-הם שלבים בסולם הביאוגרפיה האישית שלו.
חברת-הבת "כור", שפעל בייסודה ב-1944, רכשה את בית-החרושת "פניציה" (לזכוכית) שעמד לעבור לבעלי-הון לא-יהודים במצרים על מנת שיפורק ויועבר שמה, זאת בית-החרושת "וולקן" (לתעשיות מתכת), "חמת" ו"חב"ק" (לייצור חמרי בנייה), וסללה את הדרך לפיתוח החרושת ההסתדרותית.
כן פעל לרכישת בית-החרושת למלט "נשר" בשותפות עם "החברה המרכזית" של בעלי-הון פרטיים. נתן ממרצו לייסוד חברת הספנות הלאומית "צים" (1945), אף כי רבים התנגדו להצעתו' והיה חבר מועצת המנהלים של "צים" כל עוד עמד בראש מינהל "סולל בונה". הציע ודרש למזג ב"סוללבונה" את חברת "נחשון" לעידוד הימאות (נוסדה ב-1935), כדי להוציא למרחב את הפעולה הימית בכללה (כי פעולות "נחשון" צומצמו מלכתחילה בדיג ימי בלבד וגם זה לא הגיע לממדים הדרושים) אך נתקל בסירובים, והספנות הלאומית הוכרחה לחכות עד להיווסד "צים".
מראשית מלחמת הקוממיות, מאז החלטת עצרת האו"ם ואילך, הפעיל "סולל בונה" את כל כושרו הטכני ומלאי החמרים וכוח-האדם לשרות המולדת בבנייה, בסלילה, בהתקנת שריון וכלי-לחימה, בהחזקת מעמד בנמל חיפה, שבידי האנגלים והערבים בהערמות על פיקוחם להכניס כלים וחמרים בשביל ההגנה בהסוואות ובתחבולות אחרות.
זמן-מה לפני הכרזת המדינה הוזמן אל דוד בן גוריון , שהציע לו לרכז את הייצור התעשייתי הקשור במאמץ המלחמה. הבטיח כמובן את מלוא עזרתו בכל מה שיידרש ממנו, אך הוסיף, שמוטב שיצטרף לשרות המדינה לא כאיש יחיד, אלא שיביא עמו את כל הכבודה ששמה "סולל בונה". הצעתו בצורה זו לא נתקבלה, אבל רב היה חלקו של "סולל בונה" בשרותים, במקרים רבים באורח בלעדי, ליחידות צה"ל ופלמ"ח בתחבורה, אספקה והנדסה.
זמן-מה אחרי שיחתו הנ"ל עם דוד בן-גוריון הציע לדוד רמז, שנועד להיות שר התחבורה. את עזרת "סולל בונה" לממשלה בשלשה ענינים: (א) תיפעול שרותי הרכבות ו (ב) אחזקת בתי-המלאכה של הרכבת: (ג) תיפעול נמלי חיפה, יפו ותלאביב. לפי ההצעה היה צריך ליסד שלש חברות משותפות עם הממשלה, שניהולן יהיה בידי "סולל בונה" אך לממשלה תישמר זכות ההכרעה בכוח רוב המניות שיהיה לה בהן. אך הדבר היה עלול לצמצם סמכויותיהם של עסקנים שעלו לעמדות שלטוניות, והתכנית הוכשלה. גורל דומה היה אח"כ להצעתו להפעלת גמל חיפה באמצעות חברה כזו, וכן להצעה בדבר חברה משותפת למשרד העבודה ול"סולל בונה" לבנייה ולעבודות ציבוריות, אף כי בצמרת שרי הממשלה כבר הושגה הסכמה עקרונית. אותו סוף היה להצעה רחבת מעוף בשנת 1952, לפיה ישמש "סולל בונה" זרוע מבצעת של מדינת ישראל בשטחי יסוד אלה: בניה ועבודות ציבוריות, תעשיות יסוד ופיתוח אוצרות טבע, גיוס כספים ממקורות חוץ להשקעה בפעילות הבנייה, התיעוש והפיתוח, הקניית מקצועות חיוניים להמוני עולים.
עם התפתחות המדינה נמשכה גם התעצמותו של "סולל בונה" בכל ענפי היצירה - אף כי דחקוהו מהשפעה בעסקי השילומים, אולי משום שדרישתו היתה להפנות הכל לייצור ולא לצריכה. מספר מפעלי התעשיה "סו"ב-כור" עלה בשנים 1958-1949 מ-11 ל-31, מבצעי הבנייה גדלו בהתמדה, נוצרו קשרים לעבודות בקפריסין. טורקיה, גאנה ובורמה, ועל ההכנסה מעבודות ושרותים בחברה חיו למעלה מ-150 אלף נפש מתושבי הארץ. בהתאם לכך התרחב גם חוג תפקידיו: חבר הועד הפועל של ההסתדרות והמועצה הכלכלית שליד משרד ראש הממשלה, מנהל בחברות "כור", "וולקן", "פניציה", "נשרי", "אליאנס'', "מחפשי נפט בישראל" "שרותי נמל מאוחדים", "יובל גד" ועוד.
בעשרות שנות פעילותו למד להכיר ולהעריך בני-אדם מכל החוגים ולקבוע, שטוהר-המידות והחלוציות וכנגדם הלהיטות אחרי תועלת אנוכית לא נתחלקו בין הבריות בדיוק לפי קו התיחום שבין כחנות הפועלים וה"אזרחים''. כמו כן ראה בתור מסתכל מן הצד, כיצד הדור החדש, שלא עבר את כור הצירוף של העליות השניה והשלישית, אכול תיאבון ל"סעודת משיח צדקנו", שאידיאליסטים מהדור הקודם הקריבו את עמל חייהם להכנתה. והנה הסתער הזרם החדש גם על מבצר החלוציות והיצירה של "סולל בונה". עם פיתוח המדינה וגידול ההסתדרות נתרבו עסקנים-פוליטיקנים תובעי זכות לעמדות הנהגה בעסקים כלכליים, וחלוקת הריכוז העצום של "סולל בונה" לכמה ריכוזים קטנים ממנו הרי יש בהם כדי לספק תיאבונות כאלה. וצריך לדאוג גם לעתיד, כשלא יקומו עוד אנשי כושר ומסירות בממדי-ענק כמו אותם יוצרים-בונים ראשונים, ולכן יש לחלק ולהקטין את העומס בהתאם ליכולת של העתידים לבוא אחריהם. ובכן קמה ב-1958 ההצעה לפצל את "סולל בונה" לשלש חטיבות עצמאיות: (א) לעבודות בנין, (ב) לתעשיה ונמלים, (ג) למפעלי חוץ (בארצות אחרות). אך במועצה הכלכלית של מפא"י, בה נדונה ההצעה בשלבים המכריעים, היה צורך להגישה באריזה של נימוקים מעשיים ומוסריים. וזאת סיפקו שר האוצר לוי אשכול והמזכיר הכללי של ההסתדרות פנחס לבון במיטב האמנות הריטורית של העסקנות הנואמת.
בגלל מחלה נבצר מהלל דן להשתתף באותם דיונים ולהגן על שלימות "סולל בונה", אך בהמשך הדיונים הפסיק את נופש החלמתו וביחד עם חבר המנהלים הציע חלוקת תחומים תחת הנהלה מרכזית עליונה אחת. וכשהתעלם הועד הפועל של ההסתדרות מהצעותיו, הודיע על סירובו לקבל כל תפקיד במבנה החדש ודרש להסדיר את ענין הפיצויים