על משמרתנו, - אנתולוגיה "גוילי אש", שער: דברי פיוט, תשי"ב.
על חוף הים - אנתולוגיה "גוילי אש", שער; דברי פיוט, תשי"ב.
אני תקוה, שיר - אנתולוגיה "גוילי אש", שער: דברי פיוט, תשי"ב.
לשיר שיר יגון, - אנתולוגיה "גוילי אש", שער: דברי פיוט, תשי"ב.
תנוני לחיות כאדם, - אנתולוגיה "גוילי אש". שער: דברי פיוט, תשי"ב.
צוחת השחור, - אנתולוגיה "גוילי אש", שער: דברי פיוט, תשי"ב. (וגם בספר "מלמד-הא", תש"י) גבורה ונקמה בישראל, - אנתולוגיה "גויליאש", שער: הרהור וחקר.
סוד נצח ישראל, - אנתולוגיה "גוילי-אש", שער: הרהור וחקר.
המנון לעם כולו, - אנתולוגיה "גוילי-אש", שער: הרהור וחקר.
מקום המקרה בעולם, - אנתולוגיה "גוילי-אש", שער: הרהור וחקר.
קטעים מיומנו, - אנתולוגיה "גוילי-אש", שער: דפי יומנים (גם בספר "למד-הא") מפרי רוחו. דוד ט"ש - אחד מלמד הא, הוצאת "עם עובד" תשי"ב.
ד"ר משה אליהו נהיר (קלרמן)
נולד בעשרה בטבת תרנ"ו (1896 .12 .15) בקולומביה (פולין, אז אוסטריה-הונגריה).
לאביו ר' אפרים קלרמן (מצאצאיו של ר' ליבר הריף קורנגולד ז"ל יליד קפאקאו) ולאמו מלכה בת צבי רמלר. אפרים מצאצאי תלמידי חכמים ומלכה בתו של העשיר והנדבן הידוע ר' הרש רמלר, אשר רחוב שלם-כולל בית המשפט ובית הסוהר - נקרא על שמו).
קיבל חינוך מסורתי מובהק ב"חדרים" נבחרים ובבתי מדרש. עד מלחמת העולם הראשונה למד לימודי חול רק בעזרת מורים פרטיים והתכונן לבחינות אקסטרניות.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה (ב-1914) "גלה" עם זרם הפליטים ממזרח, לעיר הבירה וינה. שם הרשה לו אביו לבקר בבית ספר ריאלי ממשלתי בתנאי שלא יחלל את השבת . אחרי שעמד בבחינת הבגרות (1917) נתקבל לבית המדרש לרבנים בוינה וילמד בו שנתים בהנהלת הרקטור אדולף שורץ. עם התפוררות אוסטריה'הוגגריה, נתעכב שנה בפולין, שם לקה חלק בארגון הצבא היהודי, שקם אז והיה פעיל בימי הפרעות בזמן ההוא. בחזרו לוינה-בזמן משבר באוסטריה - למד שנתים בבית הספר הגבוה לטכניקה בוינה והמשיך באוניברסיטת וינה במקצועות: פיסיקה ומתמטיקה, ובשנת 1930 קבל תואר דוקטור לפילוסופיה במקצועות: פיסיקה ומתמיקה.
בשנת 1922 התחתן עם פרל (פנינה) בת אלכסנדר זוסייה בק. כאשר קהלת וינה "נכבשה" ע"י הציונים, חיפשו מורים לבתי ספר תיכוניים שיפעלו למען הרעיון הציוני ולמען השפה העברית. אחרי שעמד בבחינה מטעם הקהלה היהודית בוינה, התמסר ללמודי דת אז היה השם להפצת הרעיון הציוגי והשפה העברית בבתי ספר תיכוניים ממשלתיים בוינה הבירה. קרוב לארבע שנים פעל כמורה דת. נוסף להוראה. היה פעיל במיוחד ב"עונגי שבת" והשתתף בעתונות העברית. הנהיג, שהלימודים בעברית - אז נקראו: "קורסים לתנ"ך" - יילמדו בתוך כתלי בתי הספר הממשלתיים (אחה"צ) ולא כמו עד אז נהוג היה לנדוד למקומות פרטיים רחוקים מבית הספר הרשמי וגם הנהיג ללמד את השפה העברית בכתב מרובע עברי , ולא כפי שיעד אז היו רגילים לכתוב באותיות רומיות.
עד שנת 1938 - עד יום האסרו בידי הגיסטפו, לימד ופעל בבתי ספר תיכוניים ובקורסים לעברית לנוער היהודי כדי להכשירם לעליתם לארץ.
בבית הסוהר בקשוהו פעם האסירים היהודים רובם היו מתבוללים גמורים - לתאר להם את ההווי של חגים יהודים. צייר להם את יפיו של חג הפסדו ובמיוחד העביר לנגד עיניהם את קסמו קול ליל הסדר במסיבת המשפחה והקטנים שלא גרעו עין מהמתרחש על השולחן הערוך בטוב טעם. ראו הקטנים איך אבא מוזג כוס יין לאליהו הנביא - שיא של הערב וקורא בקול רם: ברוך הבא! בזה הרגע נפתחה הדלת ושוטר (אז שוטר עדיין ממשטרת וינה) צעק! קלרמן (שמי הלועזי אז), מהר, ארוז את חפציך, הנך הולך הביתה, לא האמין לראשונה למשמע דבריו, גם יתר האסירים לא האמינו, מרוב התרגשות להכרזה שכזאת, כולם חשבו שהשוטר האזין מאחורי הדלת וחמד לצון. מאד התרגש גם השוטר כשנודע