מכס הבן היה בגיל ארבע שנים המשפחה התישבה בעיירה קטנה, מקום שם לא היו כלל יהודים, הוא התחנך בחברת נערים נוצרים, ביקר עמהם בכנסיות ועד גיל 22 לא ידע כלל על יהדותו.
כאשר החל ללמוד משפטים באוניברסיטה של אטלנטה, בחר אביו לשלחו לאוניברסיטה מטודיסטית.
בסיימו את חוק לימודיו באוניברסיטה יצא למיאמי, שם החלה להתפתח העיר מיאמי ביץ' ועיסקות של מכירות קרקעות משכו עורכי דין ממקומות שונים בארה''ב.
החליט לא לעסוק במקצוע אותו למד ונכנס לעבוד בבנק.
כעבור עשר שנים יצא מן הבנק והחל לעסוק בבנין בתים, ובמרוצת השנים שלח ידו גם במפעלים הקשורים בחמרי בנין.
כשהגיע לשיא הצלחתו, לא שכח כי למיאמי הגיע בחוסר כל ובכדי להתפרנס בעת למודיו עסק במכירת נעלי גברות בשעות אחה"צ.
פעולתו הראשונה היתה לארגן את הקמת בית הכנסת הריפורמי "קהלת ישראל". מאז קשר עצמו למפעלים יהודיים רבים. הוא נשיא הפדרציה של הקהלות היהודיות במדינתו, נשיא בית החולים "הר סיני" ואף הקים בנין חדש לבית החולים שיעלה בששה מיליון לירות. כן השתתף בהקמת הפקולטה לרפואה באוניברסיטה של מיאמי, שהיא אחת הפקולטות המעטות שם שאין בה נומרוס קלאוזוס לסטודנטים היהודים ומספר היהודים שסיימו הפקולטה עולה על חמשים אחוז.
בשנת 1956 ביקר בארץ בפעם העשירית למרות שהוא בא ממדינת מיאמי, שיש לראותה כ"טבריה של ישראל'', טוען שבמיאמי קל יותר לעבור את הקיץ מאשר בתל-אביב. "שם מוכנים אנו לכך. המכונית, המשרד, והדירה מצוידים במכשירי מיזוג אויר וברחוב נמצאים אנו רק כאשר נגשים לבריכת השחיה...
בימי ההכרזה בעצרת או"מ על הקמת מדינת ישראל בנובמבר 1947, הגיע לארץ מטעם המגבית המאוחדת כנציג קהילת מיאמי אשר הוא עמד בראשה, סייר ברחבי הארץ והתפעל מחיי האחווה של תושבי המדינה וביחוד התרשם לראות נהגים עוצרים את מכוניותיהם וחשים לעזרת נהג אחר, אשר מכוניתו נתקלקלה בדרך. הוא היה עד להפגנות השמחה ברחובות תל-אביב מיד אחר פרסום החלטת העצרת וכך אסף רשמים בכדי למסור לאנשי קהלתו.
כעבור יומיים, בראשית דצמבר ישב בפינת מלון "קטה דן" כאשר נגש אליו אדם בלתי מוכר, הציג את עצמו כבעל המלון ובקש ממנו בקשה שנראתה בעיניו כמוזרה ביותר: "אני זקוק מיד ל-5000 דולר ואני מבטיח לך להחזיר את הכסף למחרת היום".
(ראה בכרך זה, בעמוד 4746) היה זה יקותיאל פדרמן , אשר ישב בחברת אנשי ההגנה, שחיכו אותה שעה לבואה של אנית מעפילים בחוף תל-אביב והתקשו למצוא את 5000 הדולרים, שעליהם היה לשלם לקרבניט האניה. הוא מלא את הבקשה ומסר את הכסף. אחר התיעצות בין אנשי ההגנה הוחלט לפצותו על נדיבות הלב והזמינוהו לדירת גולדה מאירסון במעונות העובדים בצפון תל-אביב להיות עד ראיה להורדת עולים בלתי חוקיים לחוף המולדת מתחת לאפם של השלטונות הבריטיים.
המחזה אשר נתגלה לעיניו, ביחוד מסירות הנפש שגילו מאות צעירים, שקפצו למים וצרורותיהם הדלים, השאירו רושם בל ימחה על התייר האמריקני אשר החליט בו במקום, כי חובה לעזור בכספו לפיתוח המדינה. למחרת, היום כאשר פדרמן החזיר לו את 5000 הדולר, בא עמו בדברים בענין השקעות בישראל ורכש שטח קרקע בחוף שבחיפה.
כאשר חזר לעירו במיאמי ביץ' סיפר לאנשי הקהילה את אשר ראה בעת הורדת המעפילים ולידידיו הקרובים סיפר על השקעתו בארץ, אשר עלתה אז ל-30 אלף דולר. סיפר בהתפעלות, כי מדינת ישראל הופכת עתה עובדה וחייבת להתפתח מבחינה תעשיתית וכלכלית, כי לא תוכל לחיות שנים רבות על חשבון התרומות מאמריקה ומארצות אחרות.
ארבעה מחבריו הצטרפו אליו וגייסו כ-4 מיליון דולר, כמיליון דולר בממוצע על-ידי כל אחד מהם, להשקעות בישראל. הם השקיעו איפוא, מיליון ורבע דולר בהקמת מלון "דן", מיליון בחיפושי הנפש ומיליון דולר בחברת "ישאסבסט".
וכך נוסדה "קבוצת מיאמי", שהפכה לשם דבר בכלכלה הישראלית, והוא הפך להיות הרוח החיה וראש הקבוצה".