באוניברסיטה העברית על הר הצופים, השתלם במדעי הטבע וסיים בה חוק לימודיו.
נשא לאשה את רחל בת ר' ישראל כהן, ממנהלי "בקור-חולים" בירושלים.
עם קום המדינה, נתמנה כמנהל בית-ספר בראשון לציון והקים בראשון את בית הספר הגדול הממ"ד "בילו" במערבה של העיר.
בשנת תשי"ט (1959) עבר לעיר חולון, יסד והקים בה את בית-הספר הממ"ד "בר-אילן" ומשמש מנהלו עד היום. חבר מרכז ארגון המורים הדתיים בישראל. משמש גבאי בבית הכנסת הגר"א בתלאביב ומגיד שעורים בצבור בהלכה ובמשנה.
על אף היותו תושב תל-אביב, ומעורה בחייהמעשה של העיר חולון, קשור הוא כאבותיו, בכל נימי נפשו לירושלים הנצחית, שבה נולד ובה נולדו ילדיו, וכך הוא מחדיר בלב תלמידיו מחן-ירושלים ומרוחה. (מסורת היא במשפחת גליס, שהנשים המגיעות לחודש התשיעי להריונן, הן עוברות לירושלים, כדי שכל ילד חדש לבית גליס יולד כירושלמי (יראה לראשונה את שמי ירושלים).
צאצאיו: שרה אשת מנחם אליהו בגנו (בן משה בגנו, לשעבר ראש עירית בני-ברק) חיים בנימין (מזכיר במועצה הדתית לת"א-יפו), צבי.
סגן אריה (אריק) כספי
נולד בתל-אביב בכ"א בשבט תרצ''ה (1.2.35). לאביו טוביה (ראה את הערך שלו בכרך זה) ולאמו חנה בת איסר פישמן (שהיה יו"ר ההסתדרות הציונית במוזיר פלך מינסק).
חניך גן-הילדים של הגננת אוה בת-שבע ויסברג וילנסקי, בית הספר העממי אליאנס והגמנסיה העברית "הרצליה".
משנות ילדותו הראשונות היה עצמאי, לא פחד, לא חיכה לעזרת מי שהוא, וכל דבר סמך רק על כוחותיו שלו. כבר בכתה א' קרא עתון. היתה לו גישה עצמאית משלו ללימודים. כל דבר חקר ולמד, כל דבר רצה לדעת משרשו. שעות היה שוכב וקורא ספרים, ודוקא ספרים רציניים. מנעוריו חתר לקראת משהו גדול. גם בצבא הוסיף לחתור ולהתקדם, תמיד למד, חקר, היה סקרן למתרחש, עבר קורסים רבים ותמיד סיים אותם בהצלחה. אהב לעיין בספרי מדע והגות. כבר מנעוריו חונן בחוש ביקורת חריף, והוא היה מבקר ללא משוא פנים אפילו את המורים ועולם המבוגרים כולו, אך גם ידע להעריך ולכבד אנשים לפי ערכם ומעולם לא טעה בהערכתו. ככל שגדל הלכו והתרחבו שטחי התענינותו, מגיל צעיר גילה חיבה לבעלי-חיים ואחר מכן למד בשקידה ובהתלהבות ורכב על סוסים. כן גילה חיבה והבנה רבה למוסיקה. בהיותו בן 12 השתתף הרבה בחידונים המוסיקליים של "קול ישראל" והצליח פעמים רבות לזהות יצירות שונות שהוצגו למאזינים וזכה בפרסים שונים בתכניות של "תיבת נוח" והחידון המוסיקלי. היה גם אספן בולים נלהב והשאיר אחריו אוסף גדול של בולים.
כאשר הגיע לגיל 17 וחצי הפתיע יום אחד את הוריו בדרישה בלתי צפויה להתגייס לצבא, לפני, לפני הגיע המועד לגיוסו, וההורים נאלצו להסכים. לאחר שסיים קורס מכ"ם של הנחל, הצטרף להכשרת הצופים בקיבוץ חצרים. בסיום תקופת ההכשרה עבר לתפקידי הפיקוד בנחל. היה בסיירת המפורסמת ומפקד מחלקה בכיסופים. ולאחר שעבר קורס קצינים נשלה לעין-רדיאן. היה מפקד ומאמן פלוגות חדשות של נחל בפרדס חנה. הקבוצה האחרונה שפיקד עליה ואימן אותם היתה מחלקה דרוםאפריקנית. כאשר סיים קורס לקציני מודיעין, הצטרף במחתרת לחיל הצנחנים. שאף להיות קצין מודיעין. שלט היטב בצרפתית, ערבית ואנגלית.
לאחר הצטרפו לצנחנים נתמנה מפקד מחלקה ויצא בראש אנשים לפעולות התגמול של שנת 1956. היה מפקד מוכשר ונועז, אהוד על פיקודיו ומפקדו, וגאה על השתיכו לצנחנים. בין פעולה לפעולה היה יוצא לעבוד בביצורים ושמח ממש לעבוד עבודה פיסית. באותם הימים הפריש סכום כסף ממשכורתו הצנועה לקרן המגן, ובחופשה הקרובה היה מביא לחברתו קבלה יפה מתנת יום הולדת.
עם החלטת הממשלה לצאת בפעולות תגמול על חבלות ורצח של הפדאיון, השתתף בפעולות הבאות: ב-12 ביוני 1956 השתתף בפיצוץ משטרת אר-הווה אשר בהרי חברון; ב-13 בספטמבר 1956 הוא יוצא עם יחידתו לפוצץ את משטרת גרנדאל אשר בהרי אדום; ב-26 לספטמבר יצא עם הצנחנים ומפוצצים את משטרת חוסאן שבהרי ירושלים; ב-10 לאוקטובר 1956 השתתף בפיצוץ מצודת המשטרה על קלקיליה, מפעולה זו חזר הביתה מזועזע כולו. לא עברו 16 יום ויחידתו מתכנסת בעין-חוצב לקראת הפריצה אל סיני. בפרוץ מבצע סיני חוצב בראש טור