Volume 17

Page 5118

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

רה לפתח ולארגן צעירים עברים לפעולות לאומיותיישוביות, שבהן צריך להתגלות מצד הישוב כח ממשי. מתפקידיו של המיסדר היו: כיבוש עבודות (שהיו נחשבות כמונופולין ערבי, שליהודים אסורה הגישה אליהן), שמירה והגנה, וכל פעולה חלוצית הדורשת חרוף-נפש והתגברות על קשיים אישיים ומכשולים כלליים. בין החברים הראשונים יש להוסיף (כנ"ל): מאיר חזנוביץ, משה גבעוני וסעדיה פז.

ששה מהחברים התרכזו בחוות סג'רה של פקידות יק"א, המקום היחידי שהיתה נוהגת בו עבודה עברית טהורה. וכאן יסדו יחד עם מניה וילבושביץ (שאח"כ נישאה לישראל שוחט) את הקולקטיב הראשון של עובדים עברים בא"י.

בראש וראשונה פנו חברי "השומר" לעבודת השמירה, היות ושירות הבטחון הממשלתי היה לקוי ורקוב, כמו יתר השירותים של המשטר התורכי הרקוב, וכדי לקיים בטחון כל שהוא בישוב הכפרי העברי היו המושבות נזקקות לשמירת ערבים. על פי רוב היו שומרים אלה קשורים בברית שותפות עם בני עמם ושבטם.

בשנים הראשונות לעבודתם בשמירה סבלו קרבנות מידי הערבים, אבל הצליחו לכבוש את השמירה בהרבה מושבות ביהודה ובגליל וגם כבשו את העבודה לפועל העברי.

"השומר" קיבל עליו תפקידים נוספים. בכל מקרה של התנפלות על מושבה או קיבוץ עברי, או בכל מקרה אשר נחוץ היה לכבוש שטח קרקע שנקנה מידי הבדויים ולחרוש את האדמה, היה הוא המארגן הראשי של הפעולות הללו.

נשא לאשה את טובה (ראה הערך שלה בכרך י"א, בעמוד 3791) בת אליהו אליעזרי-אליוביץ, הידוע בשם "הסבא" של קבוצת "כפר גלעדי" (ראה את הערך שלו בכרך ראשון, עמוד 204) ולאמה שרה לבית שרייבר.

אחיה, חבר "השומר" הוא מרדכי יגאל (ראה את הערך שלו בכרך חמישי, עמוד 2088).

נדדה עם בעלה מרחובות לכרכור, ומכרכור לחדרה, וכן לאחר קנית אדמת "תל-עדשים" התחיל פרק חדש קשה בתנאי המקום (בוץ, הבאת מים מרחוק, חוסר בנינים וכו').

כעבור שנה וחצי עזבו את תל-עדשים (1916) ועברו ל"בית וגן" וכעבור שנה עברו לכרכור ושוב כעבור שנה חזרה ל"בית וגן".

אחרי ליל שמירה ארוך ומיגע במקומות המסוכנים ביותר, ובשובו לביתו, לא חדל מלשיר שירים.

בשנת 1916 כששמר בסביבות "בית וגן", היה בלילה אחד גשם שוטף במשך כל הלילה ונאלץ היה לעמוד על המשמר היות וגנבים בקרו בסביבה. הוא נרטב מאד, נכנס לחדרו להחליף בגדיו, כשהתכופף נפל האקדח (הבראונינג) מנרתיקו ופלט כדור שקלע בצוארו. ולמחרת בבוקר, בעשרה בטבת תרע"ו

(17.12.1915) נפטר והובא לקבורה בבית העלמין של חבריו בכפר גלעדי.

לו היה רופא-חירורג במקום, היה בודאי ניצל, אבל בימים ההם לא נמצא בסביבה רופא כזה.

כששכב במיטה פצוע היה מתלוצץ ואומר: "תעלו על לבכם חברים, שמנדל ימות בצורה כזו ?

נפוצו עליו אגדות: שגופו בנוי ככה, ששום דבר לא יכניעו. הוא השתתף בהרבה התנגשויות עם ערבים, קיבל מכות רבות מנאבוטים (מקל עבה עם ראש) ולא הזיק לו. ירו עליו הרבה בשמירה ולא קלעו בו.

אחרי מותו, עברה אשתו עם בניה לגור עם אחיה מרדכי יגאל הנ"ל, ששמר בבן-שמן. עזבו את המקום עם התקרב לבן-שמן חזית מלחמת העולם הראשונה.

עברה אל חבריה בתל-עדשים ומשם לכפר גלעדי - ביסודו (1920).

נפטרה ביום י"א תשרי תשכ"ו (7.10.1965).

צאצאיהם : מאיר ז"ל (על שם השומר מאיר חנקין, שנהרג ימים אחדים לפני הוולדו של הילד. הילד מת בבית החולים בחיפה); יזרעאלי (עיזה) - על שם העמק (חבר "כפר גלעדי". מהנדס במקצועו. במלחמת "ששת הימים הצטיין אחד הבנים בחזית רמת הגולן וקיבל עיטור גבוה); אב רהם (חבר ב"כפר גלעדי", בימי מלחמת השחרור היה טייס, והפציץ את כפרי האויב בהצלחה).

יהושע כהן

נולד בתל-אביב, כ"ו סיון תרפ"ב (22.6.1922).

לאביו יעקב כהן (דתי, חקלאי) בן יהושע זליג . נולד בשנת 1881. נפטר בכפר סבא, כ' אב תשי"ב (11.8.52) ולאמו בלומה בת יוסף אלחנן (נולדה 1893, נפטרה בכפר סבא כ"ח טבת תשי"ח (20.1.58).

בילדותו עבר עם הוריו לכפר סבא. לומד לנגן על כינור, מכין שעורים, חובש את ספסלי בית הספר "תחכמוני".

בגיל 14 פוגש אותו הצעיר סטרליץ מ"כפר סבא" ומגייס אותו למחתרת: העברת ידיעות, ניקוי נשק, מילוי כדורים, שמירה בעת ש"הגדולים" מתאמנים.

עד מהרה למד שאם יוצאים לפעולה ונכשלים, או בלי אידיאה - הולך הכל לאיבוד. הוא בא לאותו פרדס חשוך ומצא כמה מחבריו והחל בריצות היומיומיות הללו ל"פעולות" בשעות הלילה, למעשים אפופי סודיות.

עד שאביו התעורר: "משקיעים בך שבעה וחצי גרוש (אגורות) בכל שיעור לכינור - ואתה רץ בלילות ? מה זה ?

ו"מאז הפסיק ללמוד כינור וגימנסיה, הכל נגמר..."

כך נולד לוחם מחתרת. ילד בן 14 שביום עובד ובלילה מוסיף לשקר להוריו.

APA citation

Tidhar, D. (1968). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 17, p. 5118). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/17/5118