חבר מרכז בני-ציון - אחים נאמנים בא"י. מיסד בית הכנסת "דרר השלום" ומיסד קרן גמילות חסדים על שם הוריו "ר' אליעזר ואלטה ברקוביץ".
מראשוני הרבנות הצבאית בצה"ל.
פירסם מאמרים בחוברות העובד הדתי ובמחניים היו"ל ע"י הרבנות הצבאית בצה"ל.
המפקד הראשון של בסיס הרבנות הצבאית בצה"ל.
כיום, סגן אלוף בתפקיד רב-צבאי פיקודי ופיקוד הדרום בצה"ל.
צאצאיו: סגן חיים אביטל (הוסמך : מורה מוסמך, ו"רב-מורה". מבוגרי תנועת נוער "עזרא". משרת בצה"ל בשירות קבוע משנת 1966) ; נילי (חניכת ביה"ס "עציון", בוגרת בי"ס תיכון, תלמידת סמינר למורות "תלפיות" וחברת תנועת הנוער "עזרא").
הרב שלום שכנא ילין
נולד בירושלים, כ"ט כסלו תרס"ח (5 לדצמבר 1907).
לאביו יצחק יעקב ילין (ראה כרך ה', עמודים 2097-98. יליד ירושלים. לאביו הרב צבי הירש ילין, ראה כרך ה', עמוד 2129 בן הרב שלום שכנא ילין (ראה כרך ה', עמוד 2183. יליד העיירה סקידל, מחוז גרודנא - רוסיה, שעלה לארץ עם משפחתו בשנת תרי"ח = 1858 והתישב בירושלים) ולאמו לאה מרים בת משולם זלמן שפירא (בן הרב חיים יעקב שפירא , שהיה ראב"ד בבית דינו של הגאון ר' יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל בקובנה ואח"כ בבית דינו של הרב שמואל סלאנט בירושלים (ראה כרך ראשון, עמוד 284).
קיבל חינוך מסורתי בתלמוד תורה בחורבה בעיר העתיקה ובישיבת "עץ חיים" בירושלים.
בגיל 17 (ב-1924) בהיותו תלמיד מצטיין, עילוי, נסע לארצות הברית להמשיך בלימודיו בישיבה המפורסמת על שם ר' יצחק אלחנן בניו-יורק והוסמך לרבנות בשנת 1935 על ידי הרב משה סולובי יציק. בד בבד עם לימודיו בישיבה השתלם בסוציולוגיה בסיטי קודז' והמשיך בלימודי משפטים באוניברסיטת "סופולק" בבוסטון.
בשנת 1935 הזמינו הרב הגאון ר' יוסף בער סולובייציק לנהל את בית-הספר התיכון שהוא יסד בשם "ישיבת תפארת ישראל", הידועה כיום בשם "ישיבת הרמב"ם" בבוסטון, ומילא תפקידו עד שנת 1939.
שימש גם כדיין בקהילת בוסטון.
בשנת 1939 התמנה לרב בקהילת "אהבת אחים" בניובריפורט (מסטשוסטס) ושם כיהן עד יום מותו (1967).
בשנת 1947 ביקר בארץ. ובנובמבר 1948 נשא לאשה את שרה בת אלכסנדר זיסקינד מירושלים (אף היא מצאצאי משפחת רבנים ומוותיקי ירושלים).
פועלו התרחב והסתעף לשלוחות רבות, מלבד תפקידו בכהונת הרבנות בעירו וגלילתה. היה חבר בית-הדין בבוסטון, שסמכותו משתרעת על כל גליל אנגליה החדשה. בתפקידו זה תרם, אחרי שהיה נחון במידה לא מצוייר, של אהבת-אדם והבנה לזולת, תרומה רבה, במיוחד בדיני אישות. לבבות רבים קירב ומשפחות רבות איחד.
היה חבר הסתדרות הרבנים של אמריקה.
בעירו ניהל את בית הספר הקהילתי העברי, אירגן והפעיל את מוסדות "הדסה", "בני-ברית", "המגבית המאוחדת למען ישראל", "ההסתדרות הציונית" ועוד. בהפעילו מוסדות אלה חזר לעורר וללבות את אהבת ציון בלבות יהודי אמריקה. צעירים רבים קירב אל היהדות, ביקוריו בארץ מולדתו (בשנים: 1947, 1957, 1961, 1963 ו-1965) כדי להשתתף בין היתר בקונגרסים ליהדות ולחינוך, סייעו בידו להביא לפני אנשי קהילתו ומאזיניו מהחיים וההוויי הישראלי ולהדק את ברית-הלבבות בין ישראל והגולה.
שאיפתו לשוב לישראל כדי לחיות בה היתה עזה ולאחרונה אף התחיל לפעול בכיוון למימושה.
היה נואם בחסד, חריף ומאלף. כיוון שהיה נציג הקהילה היהודית בפני המוסדות הלא יהודיים, נתבקשו דרשותיו ע"י מוסדות רבים ושונים.
בנאומו האחרון ביום הראשון, 7 במאי 1967, במסיבה לכבוד הענקת תעודות למסיימי בית הספר התיכון, שהיה גם יום הזכרת לחללי השואה, שילב בדבריו שיר שכתבה נערה אשר נספתה בשואה. וכה גדולה היתה התרגשותו במקרא השיר, שבאמצע הדברים חש בחילה ונפל מחוסר הכרה. וביום ט"ו אייר תשכ"ז (25.5.1967), 18 ימים אחרי המקרה נפטר. גופתו תועבר בקרוב לירושלים.