זמן מה שימש כמורה ב"בית הספר תלמוד תורה מזרחי" בירושלים.
היה מראשוני המיסדים של "ברית הצה"ר" בירושלים.
כל השנים עובד כעורך דין עצמאי.
חבר המועצה של "עצמה" שליד הבנק הלאומי לישראל בע"מ (קופת תגמולים).
חבר בלשכת עורכי הדין בתל-אביב.
חבר במשמר האזרחי והג"א.
בשלטון המנדט הבריטי בארץ היה חבר ב"משטרה המיוחדת" Palestine Volunteer Force.
ידוע כאחד מעורכי הדין הראשונים בארץ, שולט גם בשפה הערבית.
מנדל בובה
נולד בריגה (לטביה) בשנת תרנ"ד (26 ביולי 7 לאוגוסט לפי הלוח הגריגוריאני - 1894).
לאביו שלמה שכנא בן שמואל בובה , ולאמו אלקה בת מנדל כהן (בגיל צעיר עבר עם הוריו לגור בריגה מהעיירה הליטאית ז'גורי).
אמו - נכדתו של הרב משה יהודה זליג בר' מנחם מנדל הכהן מפילטן. בשנת תקצ"ט (1839 נתקבל לרב בקהילת האזנפוט (קורלאנד), בשנת תרי"ב (1852) עלה עם אשתו לארץ ונפטר בשנת תרי"ג (1853) ונקבר בהר הזיתים. (ראה "תולדות ישיבת היהודים בקורלאנד" של הרב ד. י. אווצינסקי, פיטרקוב, עמ' 77). השאיר צוואה המצו טטת בגלל זה שציווה לילדיו שילמדו עברית ודקדוק. הצוואה הוצאה לאור על ידי המשפחה (בקניגסברג).
על אביו הרב ר' מנחם מנדל, מספרים כי הפקיר את כל רכושו, - שהיה די גדול, - היה בעל אחוזה, - אחרי שהברון שעל אדמתו ישב, ציווה לא לקנות ממנו את החמץ לפסח. (ראה "תולדות ישיבת היהודים בקורלאנד" של הרב ד. י. אווצינסקי, פיטרקוב, עמ' 150).
קיבל חינוך מסורתי בכמה חדרים מהטיפוס הישן. בגיל שמונה עבר ל"חדרים מתוקנים" שנוסדו בריגה ביזמת הציונים, בהם לא רצו לקבלו בגללידיעותיו הלקויות. ב"חדרים המתוקנים" למד עברית.
בגיל 12 נכנס לבית ספר ריאלי. גמר את בית הספר הפרטי של "פרידריך גרמן" (לבתי ספר עירוניים או ממלכתיים היה קשה להיכנס בגלל המיכסה בשביל יהודים).
בשנת 1913 נכנס לפוליטכניקום הריגאי לפקולטה הכימאית. כדי להתקבל היה צריך להיות בעל "שלוש נקודות" (להיות נולד בפלכים הבלטיים, להיות "עירוני" של מקומות אלה ולקבל בתעודת. הגמר ב-6 מקצועות את הציון הגבוה ביותר - 5).
בשנת 1921 קיבל תואר של אינג'נר-טכנולוג.
בשנת 1912 התארגנה בריגה אגודת "צעיריציון". הצטרף לאגודה בימיה הראשונים עוד בהיותו תלמיד בית-הספר. זו היתה התחלה של פעילותו הציונית. עם הציונים הכלליים, שהקימו בעיר מועדון "עבריה" ועל ידו "ועדה פלשתינאית". היו נפגשים בועדה זו, שהיתה השלט הרשמי של העבודותהציוניות: מכירת שקלים אוסף כספים וכו'.
בשנת 1913 שלחו לקונגרס הציוני ה-11 כציר את הח' זאב לבנברג. באותה שנה נסע לכמה ערים בקורלאנד כדילעודד את הפעולה הציונית.
בשנת 1915 התקרבה החזית של מלחמת העולם הראשונה לריגה. הלימודים בפוליטכניקום נפסקו ויעצו לסטודנטים לעזוב את העיר. נסע למוסקבה, ואחרי הסידורים הראשונים והיכרות עם המקום החדש נכנס לאגודת הנוער האקדמאי - "החבר" והיה זמן מה יושב ראש "החבר" במוסקבה.
בשנת 1916 השתתף בפטרבורג בהתיעצות בלתיליגאלית של באי-כוח הסניפים.
היה במוסקבה בזמן המהפכה של שנת 1917: זו של פברואר וזו של אוקטובר. זכרונותיו מתקופה זו עומדות להתפרסם בכרך ט"ו של "העבר" שיופיעבקרוב.
בשנת 1917 נשא לאשה את אסתר-חנה בת אייזיק רבינר, (רופאת-שיניים, ילידת העיר פילטן בקורלאנד, קרובת משפחה). נפטרה בתל-אביב, י"א סיון תשי"א ובזיווג שני נשא לאשה בשנת תשי"ב את לידיה בת אברהם קגן-דולגיצר. עזב את מוסקבה בשנת 1919 ועבר לעבוד במקום נידח, מקסטיכה, בפלך טבר, במפעל שסיפק עצים. למסילות הברזל. במקום זה נולדה בתו חנה. בגלל התנאים במקום, בו התרכזו כמה מבני המשפחה יכול היה לעזוב את משפחתו ולעבור לעיר איוואנאוואוואזנסנסק, כדי לגמור שם את לימודיו. ואמנם עלה בידו בשנת 1921 לקבל את הדיפלומה של אינז'ינרטכנולוג.
תנאי הקיום ברוסיה היו קשים ביותר בימים ההם. רעב וחוסר כל שרר בפלכים המרכזיים. למרות זה שהציעו לו כמה משרות: גם להישאר עליד הפוליטכניקום וגם כמהנדס בבית-חרושת כימי,