נהיה צמחוני וטולסטואי ומטיף נלהב לאחוות אחים.
החליף מכתבים עם מי שהיו מזכירי טולסטוי, איון נאזיוין, גורבונוב פסדוב ועוד אישים ידועים. אירגן חברות טולסטואיות, אך גם בזאת ראה השלטון קונטר רבולוציה, והיה צורך להסוות ולהסתיר.
בשנים 1918-19 נערכו פרעות בעיירתו על ידי קבוצת פורעים. קשה היה אז לארגן הגנה עצמית, כי היו במעוט והפורעים הכפריים עלו פי כמה במספרם על היהודים. בפרעות אלו נפצעו רבים והוא בתוכם באופן רציני.
פעולותיו במישור הציוני-חלוצי וכן טולסטואיצמחוני התפשטו מעבר לגבול עיירתו. מידידים אשר שרתו בשלטון נודע לו כי הוצאה פקודה לאסרו יחד עם חברי הארגון לפי רשימה שהיתה בידו. בלילה, לפני שבאו הצ'קיסטים לאסרו, העבירו אותו חבריו את הגבול לרובנה אשר בפולניה, בתעודה על שם אחיו יעקב ז"ל.
כעבור כמה ימים נרתם לעבודה ב"החלוץ", זה היה בראשית שנת 1921.
חלוצים מעבר לגבול : מרוסיה, אוקראינה ורוסיה הלבנה היו עוברים את הגבול והיה יחד עם חבריו דואגים לאכסנם ולהכינם לעליה לא"י.
אחרי פרעות מאי 1921 בא"י ואחרי שהממשל הבריטי בא"י הכריז על "סטופ אימיגריישון" (למנוע עליה) נתקעו מאות חלוצים בפולניה, קרעסיק, גליציה, ווילנה - בעירום כל. דאגו לחסנם נגד ההתנוונות וסידורם בעבודה זמנית, ולהכשירם לעבודה פיזית בא"י. ביקר בכמה ריכוזי חלוצים, והיה צורך להקים מוסד מרכזי שידאג להם. הוקמה בהשתתפותו מועצה וועידה ובה נבחר מרכז בו פעל עד עלייתו לארץ (בספר "במאבק לגאולה" של אריה רפאלי-צנציפר (ראה בכרך ט"ז, עמוד 4945) נכתב על "החלוץ" הרוסי בפולניה).
בראשית שנת 1923 החל להתכונן לעליה לארץ. היות ובידו היתה התעודה השייכת לאחיו המנוח יעקב ז"ל, ובפולניה היה רשום על שם זה וכך הכירו אותו חבריו וכל מאות החלוצים שדאג להם ולעלייתם בשם יעקב שריף . וכאשר החל לארגן את "הגוש הבלתי מפלגתי של א"י העובדת" יחד עם יצחק בן דוד-בינדר (ראה כרך שלישי, עמוד 499) ושמחה חיים הרפז-גולן ז"ל, נרשם בשם יעקב (הכרוזים שלהם נמסרו ל"ארכיון העבודה" של ההסתדרות.
אחרי שקיבל את הסרטיפיקט לעליה, עלה לארץ בפברואר 1923.
עבד בבית הכרם בירושלים בתור חבר ב"קבוצת אחדות" (כיום - "אשדות יעקב"). עבד כבנאי וטייח. יחד עם חבריו עבדו בכיבוש עבודה עברית ב"הר הצופים" וקיבלו תשלומם ב"פתקאות משביר" ("המשביר" בדרך). את הדרך מבית הכרם להר הצופים עשו ברגל בימים ההם.
נשא לאשה את טובה בת ר' זיסל כץ (נכדתו של "המגיד העיוור" ממינסק-בוברויסק, וכן היה מכונה "הפרוש מבוברויסק", ראה ספר בוברויסק, חלק א', עמוד 286).
אירגן את החברים הבלתי מפלגתיים בהסתדרות העובדים הכללית.
אירגן את הצמחונים בארץ.
נבחר כציר לועידה השלישית של ההסתדרות. כיהן בתור חבר מועצת ההסתדרות וחבר מועצת פועלי תל-אביב ויפו.
חבר מפא"י.
פירסם מאמרים ב"דבר".
היה "שוטר מיוחד" וחבר "משמר אזרחי".
בנאי ומנהל עבודה בבנינים.
תלמיד חכם, עסקן. נתן חינוך עברי ציוני לצאצאיו.
צאצאיו: נעם שריף (ראה את הערך שלו בכרך זה); בת-שבע אשת ד"ר ארתור פלדשטיין (רופא, מ.א. מארצות הברית, ראה את הערך שלה בכרך זה).
נחמיה איכילוב
נולד בפתח-תקוה, כ"ה כסלו תרס"ט (19.12.1908).
לאביו יעקב איכילוב (ראה כרך שני, עמוד 732 בן ר' אברהם זלמן, שהיה מראשוני פתח-תקוה. ראה כרך שני, עמוד 780) ולאמו איטה (יהודית ) בת הרב יעקב מדרכי זינגר (שהיה רב ושו"ב בראשון לציון מיום היווסדה, ראה כרך שני, עמוד 597).
קיבל חינוך מסורתי, עברי וכללי.
חייו ופעלו היו קודש לענף ההדרים בארץ במשך 25 שנות חייו האחרונות. היה מנהל העבודה השיתופית של פרדסני פתח-תקוה "בוסתן" בע"מ.
בשנת 1932 נשא לאשה את יוכבד בת אהרן ליב מכנס (ראה כרך ראשון, עמוד 467).
הקים בית אריזה מרכזי לפרי הדר. היה חבר הועד הפועל של "פרדס-סינדיקט" בע"מ. היה חבר מועצת הפיקוח על פרי הדר. היה יו"ר ועדת הסטנדרט וחבר מרכז התאחדות