Volume 18

Page 5332

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

עסקיו הענפים הגדולים להקדיש במשך כל חייו את ראשית אונו, מחשבותיו ויזמתו ומירב הונו לציונות ולהחיאת הלשון והתרבות העברית.

מן הראשונים היה שנספח מתחילה ל"חובבי ציון", ואחרי הופעת ד"ר תיאודור הרצל - לתנועה הציונית החדשה. חלקו בהתפתחות התנועה הציונית בדרוםרוסיה היה רב ומבורך. ובמהרה הפך לאחד המנהיגים הציוניים הפופולאריים ביותר. השתתף בכמה קונגרסים ואף היה חבר הוועד הפועל הציוני.

בראשונה שימש מזכיר כבוד של פרופ' מכס עמנו אל מנדלשטם (רופא ועסקן יהודי לאומי ברוסיה, ידידו של ד"ר ת. הרצל) ולאחר מכן היה המורשה לגליל קיוב מטעם ההסתדרות הציונית (1905-1897), וניהל את העבודה הציונית בגליל ואת המרכז הפינאנסי של ציוני רוסיה.

היה בין מארגני ההתנגדות לתכנית "אוגנדה''. ממייסדי אגודת "חובבי שפת עבר" (1907) ומפעילי "ההסתדרות לשפה ולתרבות עברית" (נוסדה 1909).

עם עברו בימי המלחמה הראשונה מקיוב למוסקבה הגדיל ביחוד את מפעליו לטובת הלשון והתרבות העברית. הוא שהפך את אגודת "חובבי שפת עבר" להסתדרות "תרבות" גדולה, עם רשת של מוסדות חינוך ענפה של בתי-ספר יסודיים, תיכוניים וגבוהים, בתי מדרש למורים וגננות, ישיבות, אשר התנהלו כולם כרובם בשפה העברית, דאג לתקציביהם ובחלק גדול מילא אותם מכיסו. כבר בתנועה העברית של השנים הקודמות, בתקופת "חובבי שפת עבר" וכו' מילא תפקידים חשובים והיה מן הכי פעילים בה בטרחו ובממונו - אולם מתקופת "תרבות" הרוסית ואילך היה הוא ממש עמוד התווך, שכל הבנין היה נשען עליו. גם מפעלים תרבותיים אחרים יצר ועזר לקיומם. את "הבימה" הוא אמן וגידל, את העתון העברי הגדול במוסקבה, "העם", ראשון העתונים העבריים בתבנית ובתכנית אירופית רחבה, הוא כונן; את הספריה הגדולה של הברון גינזבורג קנה בכספו לשם "הספריה הלאומית" בירושלים, אלא שגרם מזלנו והיא נפלה בידי הבולשביקים עד היום הזה. עזר ביד רחבה גם למפעלי ספרות אחרים של הימים ההם, ולפעולותיו למען התרבות העברית על כל מקצועותיה - אין מספר. ופעולותיו אלה לא הצטמצמו ברוסיה בלבד, כל מפעל תרבות עברי באשר הוא שם ובמיוחד בא"י, כגון: "ועד הלשון העברי", "הגימנסיה העברית הרצליה", בי"ס "בצלאל", "הספריה הלאומי", וכו' נהנו כולם מתשומת לבו ותמיכתו הרחבה. וביחד עם זה לא היתד פעולה ציונית למען א"י, למען "ההסתדרות הציונית", שלא תהיה ידו באמצע, ויד נדיבה ורחבה. אין מפעל, אין התחלה למפעל, שנעשו בימים ההם, שלא היה חלקו בו מן הראשונים.

ואשר ל"קרן היסוד", היה הוא בעל הרעיון ואחד ממייסדיו הראשונים.

היה גם סופר עברי חשוב, אשר הצטיין במאמריו המעמיקים בבעיות החברתיות והכלכליות של עם

ישראל והתנועה הציונית, ואחד הפיליטוניסטים ברוכי כשרון, אשר העשירו את ספרותנו בטוב טעמם ובשנינות לשונם. מאמריו נתפרסמו ברוב העיתונות העברית של אותה התקופה וחלק מהם יצאו לאור בהוצאת "מוריה" באודיסה בשם "בתקופת התחיה". והפיליטונים שלו, הספוגים פולקלור עממי וחסידי, ראו אור במיוחד בשבועון "העולם" וחלק מהם בקובץ "ספר הפיליטונים" שלו שיצא לאור בשנת 1943 בת"א בהוצאת "אמנות".

במשך כמה שנים איזן ותיכן תכניות רחבותנועזות לבנין הארץ מתוך היקף ומעוף כביר. תכניות לאירגון ההון היהודי בעולם לשם מימון הבנין הכלכלי-המדיני של א"י לענפיו הרבים והשונים. ואף ניסה, בכוח נסיונו והתמחותו וקשריו עם העולם הפיננסי הגדול, להכשיר את הקרקע למימוש התכניות האלה. מקצת משאיפותיו וממחשבותיו אלה גילה במאמרו הגדול לבירור הפרובלימות של ההון והעבודה בא"י "פרוזדור וטרקלין" שכתב בשנת תרע"ט (1919) ושנדפס במאסף "משואות" באודיסה (נדפס ולא נתפרסם, בעטיים של הבולשביקים, שגזרו שריפה על רוב טופסי המאסף לאחר שכבשו את אודיסה). במאמר זה הסביר את עיקריה וקוויה הכלכליים של תכניתו. שיטה שלמה של פוליטיקה כלכלית ופיננסית למדינה העברית בארץ ושל פעולת הכשרה וארגון ההון לשם כך בגולה.

במאמרו הנ"ל ביקש את דרך השלום והפשרה בבנין הארץ בין המשטר הקפיטאליסטי ובין המשטר הסוציאליסטי, אשר מלחמתם זעזעה אותה שעה מוסדות עולם, וכאחד מעיקרי הפשרה לפתרון השאלות החמורות המחשיכות לבני אדם את עולמם, הציע את ביטול זכות הקנין הפרטי על קרקעות בא"י. "הקנין הפרטי בכלל קדוש הוא". אלא ש"חטא חטאה האנושות כשהכניסה גם את הקרקע לתוך המושג של הרכוש הפרטי. אין קנין עולם לקרקעות: האדם לא טרח ולא יגע ביצירת הקרקע, ומה שאינו פרי יגיעה ועמל אנוש אינו בגדר מכירה וקנין. וכל זמן שלא תתקן האנושות קלקלה זו ולא תוציא את הקרקע מגדר הרכוש הפרטי, יהא החטא הזה מפעפע ותוסס ויביא לידי זעזועים את כל בסיסו של הקנין הפרטי בכלל.

בעבודתו הציבורית נעזר תמיד ע"י בתו יחידתו שושנה פרסיץ (ראה את הערך שלה בכרך ז', בעמוד 2821). ובהגיעו לגיל 50 קיבל כמתנת הבנים שושנה ויוסף פרסיץ ובנו יחידו משה - ליום הולדת ה-50 שלו שיק על 500,000 רובל (באותם הימים 50,000 לירות שטרלינג) לשם יסוד הוצאת "אמנות", אשר תשמש כלי שרת להסתדרות "תרבות" להוצאת ספרי לימוד וקריאה בעברית למען הילדים המתחנכים בשפה העברית. בנוסף לזה רכשו הבנים מאוניברסיטת מוסקבה את בית הדפוס בשפות מזרחיות, של המחלקה המזרחית שלה והרחיבו אותו ע"י יציקת ורכישת אותיות עבריות למטרות ההוצאה. והוצאה זו אשר עברה שבעה מדורי גיהנום בטלטולי המשפחה בעת

APA citation

Tidhar, D. (1969). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 18, p. 5332). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/18/5332