לנית והשפעתו היתה רבה מאוד. עקב העזתו ללחום באנטישמיות ונגד היחס של הממשלה הפולנית ליהודים, נרדף העתון על ידי שלטונות פולין ונאלץ אף לשנות את שמו כמה פעמים. הוא היה העתונאי הראשון בפולין החופשית, אשר נתבע לדין על ידי השלטונות ונידון לשלושה חודשי מאסר, אחרי כתיבת מאמר על הפוגרום בפינסק, שפרץ אחרי כניסתם לעיר זו של חיילי הגנראל ליסטובסקי, שהרגו 38 יהודים בטענה שהם קומוניסטים, אשר עזרו לצבא הסובייטי.
נאסר פעם שניה במאסר אדמיניסטראטיבי, בגלל מאמר שחיבר נגד משטרת פולין, אשר הרגה סטודנט בשם איגנאצי בז'וזה . שוחרר מבית הסוהר רק אחרי שאילתא בסיים הפולני שהגישה הסיעה היהודית אשר דרשה את שיחרורו או העמדתו לדין.
עקב הרדיפות עבר העתון גילגולים שונים, ואחרי מספר שנים אורגן כקואופרטיב וגם שמו הוחלף ל"נאש פשגלונד", בו עבד עד פרוץ מלחמת העולם השניה בשלהי שנת 1939.
בנוסף לעבודתו העתונאית, עסק גם בשטח הספרותי ויסד בפולין הוצאת ספרים תחת השם "ספריית סופרים יהודים", שהוציאה, בעריכתו, יצירות רבות של סופרים יהודים בתרגומן לפולנית.
בין היתר יצאו בתרגום פולני יצירות של שלום אש, י. אפוטושו, דוד פרישמן, דוד ברגלזון ואחרים. בתרגומו שלו ראו אור שני כרכים של סיפורים חסידיים ועממיים מפרי עטו של יהודה ליב פרץ . היתה זו הוצאה ראשונה של יצירות פרץ בפולנית.
מלבד עבודתו הפוליטית במפלגה הפולקיסטית, היה ממייסדי התנועה האנטי-היטלראית בפולין ומזכיר הוועד הכלכלי האנטי-היטלראי שבראשו עמד רפאל שרשבסקי, עסקן ידוע. ועד זה ניהל את החרם האנטי-היטלראי בפולין.
בשנים 1918-25 היה מזכירו הכללי של "וועד לעזרת הקרבנות של הפוגרומים באוקראינה", שבראשו עמד ד"ר ש. גולדפלם .
מצד הוועד הכלכלי האנטי-היטלראי אירגן את המחנה הידוע בזבונשין, עבור פליטים יהודיים מגרמניה הנאצית, אשר גורשו מגרמניה.
בשנת 1927 נשא לאשה את פרימטה-אופמיה בת מאוריצי מייטליס מסוסנוביץ (פולין). רעייתו התאבדה ב-1941 בגיטו וארשה, כאשר הגרמנים באו לאוסרה.
במרוצת השנים, בפרט אחרי נחשול הפוגרומים באוקראינה והחרפת האנטישמיות בפולין - כאשר החלו לנהור לפולין המוני פליטים מרוסיה, וכאשר, עקב האנטישמיות בפולין עצמה, גברה השאיפה של היהודים לעזוב את המדינה, אורגנו ועדים מיוחדים לעזרה להגירה מפולין ולעליה לארץ ישראל. אז נתחולל מאבק בתוככי המפלגה הפולקיסטית עקב יחסה לתנועת העליה לארץ ובפרט לתנועות החלוציות.
בשנת 1933 ביקר בפעם הראשונה בארץ ישראל, ובמשך חודשיים התעניין וחקר על כל המתרחש ב ארץ. חזר לפולין כחסיד נלהב של התנועה החלוצית ופתח במאבק במפלגה הפולקיסטית, שמנהיגה הראשי, נח פרילוצקי , היה מתנגד חריף של הציונות וכל הפעולות למען עליה לארץ ישראל.
המאבק שנמשך זמן רב למדי, נסתיים בפילוג, ושמואל וולקוביץ שהיה אחד ממנהיגי הפולקיסטים בווארשה, אשר, יחד עם ד"ר צמח שבד מווילנה קרא לוועידה מיוחדת של כל התומכים בשינוי הקו האנטיציוני של הפולקיסטים. כתוצאה מוועידה זו נוסדה המפלגה החדשה "די יידישע דעמאקראטישע פאלקספארטיי", בראשותו של ד"ר צמח שבד, אשר הכריזה על תמיכה בשאיפות הציוניות בשטח העליה לארץישראל ונטשה את הקו האנטי-ציוני המובהק של המפלגה הפולקיסטית.
ב-1936 היה ציר בוועידת הקונגרס היהודי בג'נבה ואחד מעורכי ההחלטה על חרם אנטי-היטלראי עולמי. כן היה ממייסדי "הוועד הכלכלי היהודי בפולין", בו היו מאוגדים כל האירגונים הכלכליים היהודים בארץ זו ושמטרתו היתה - פרודוקטיביזציה של המוני היהודים בארץ זו. כיהן בו כמזכיר כללי. הנריק רוזמרין היה ראש הוועד. היה גם ציר הסיים הפולני והציר הראשון של פולין בארץ ישראל.
הוא נאסר ב-17 בספטמבר 1939 בעיירה קופיצינצה ליד גבול רוסיה, בעת שהצבא הסובייטי נכנס לפולין, והוגלה לרוסיה, שם הוחזק ב-11 בתי סוהר ומחנות ריכוז. בין היתר נגזר עליו גם פסק דין מוות, ואחרי שקיבל חנינה נידון באוקראינה לעשר שנות מאסר במחנה ריכוז ושוחרר מהמחנה הודות להתערבותו של הגנראל סיקורסקי, אחרי חתימת הסכם בין ממשלת פולין בלונדון לבין הממשלה הסובייטית.
בדצמבר 1942 עזב את רוסיה ודרך טהרן עלה לארץ.
בארץ ישראל ובמדינת ישראל לא עסק עוד בעסקנות ציבורית והקדיש את זמנו לעבודות בעתונות ובספרות.
היה ציר בוועידת היסוד של "הקונגרס העולמי היהודי", שהתקיימה בג'נבה, בראשותם של ד"ר סטיפן וייז וד"ר נחום גולדמן. מלבד עבודתו העתונאית בעתונות היהודית בלשון הפולנית שיסד בפולין, השתתף בכתיבת מאמרים גם בעתון "דער מאמענט" ו"אונזער עקספרעס" - שניהם בלשון היידיש.
תארים רשמיים : עתונאי וסופר.
אחרי עלייתו לארץ עבד ב"הארץ" (רשמים מרוסיה הסובייטית). היה אחד מעורכי עתון ערב של מפא"י "חדשות הערב" ולאחר מכן נכנס לעבוד כאחד מהעורכים הכלכליים של "הבוקר", שם עבד עד שנת 1953.
בשנת 1958 נשא לאשה את מריה לבית שפיגלמן, מצ'נסטוחוב שבפולין.
משנת 1953 מכהן כעורך ראשי של "הקבלן והבונה" וכמנהל המחלקה ל"יחסי ציבור של המרכז הארצי של אירגוני הקבלנים והבונים בישראל".