הודות להתערבותו האישית של פקיד גבוה בממשלה הסובייטית, שהכיר יפה את אביו, הצליחה כל המשפחה לקבל היתר יציאה לארץ-ישראל באוקטובר 1924.
עם עלייתו לארץ נתקבל בבית הספר למשפטים בירושלים ("אוולינה-די-רוטשילד"), אולם לא ניתן לו להיבחן בבחינות עורכי דין זרים, בשל חוסר האימון בלימוד המשפט ברוסיה הסובייטית, והיה עליו להיבחן מדי שנה בשנה עם התלמידים הפנימיים, אם כי הוא שוחרר משמיעת הרצאות באותו בית-ספר.
בשנת 1932 נשא לאשה את נעמי בת אברהם ואידה ליפשיץ. כיהן כיו"ר בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין במשך 2 קדנציות.
חבר בוועדות שונות מטעם משרד המשפטים (מיום קום המדינה ועד היום), ועדות לנוסח החדש של החוק ולקביעת מונחים משפטיים.
במשך מספר שנים, היה אחד משני עורכיו הראשיים של "הפרקליט" (הבמה הספרותית-מדעית המרכזית של לשכת עורכי הדין).
הדפיס מאמרים רבים בספרות המקצועית ולעתים גם רשימות, מאמרים ופליטונים - בחרוזים בעתונות.
עסקן פעיל במוסדות לשכת עורכי הדין בישראל.
צאצאיו: שולמית (סיימה חוק לימודיה בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים. עוסקת בהוראה) אשת העו"ד אביגדור זיו; אהוד גולדברג (מהנדס בנין. בוגר הטכניון העברי בחיפה. נשוי לרונית ).
יעקב בוכווייץ
נולד בסלומיניקי ע"י קראקוב (פולין) בשנת תרמ"ה (1885).
לאביו מרדכי יוסף בוכווייץ (מחסידי הרב מאלכסנדר, בן למשפחה אמידה) ולאמו חוה לבית שז'נובסקי. קיבל חינוך מסורתי וכללי.
נשא לאשה את פרל בת גודל (גד) מנצר (מחשובי חסידי באבאוו בקראקוב. בתו פרל היתה פעילה בתנועה הציונית, חברת נשיאות של אירגון נשים ציוניות "וויצ"ו" והשתתפה מטעם אירגון זה במספר קונגרסים ציוניים. היתה פעילה באירגוני צדקה ו סעד. חברת נשיאות של בית היתומים היהודי ו"הכנסת כלה". שימשה בתפקיד אפוטרופוס ציבורי מטעם השלטונות, לשם הגנה על אינטרסים של יתומים והנזקקים לסעד בעיר קראקוב).
בשנת תרס"ד (1904) התיישב עם בני משפחתו בקראקוב וחי בה עד ימיו האחרונים.
היה ממייסדי תנועת "המזרחי" בגליציה המערבית. היה חבר הוועד הפועל של הסתדרות המזרחי בפולין וחבר נשיאות הוועד הפועל בגליציה המערבית.
ייצג את התנועה במוסדות ההסתדרות הציונית העולמית שבגליציה המערבית כחבר הדירקטוריון של "הקרן הקיימת לישראל", "קרן היסוד" ו"המשרד הארצישראלי".
פעל רבות בשביל מוסדותיה הציבוריים של יהדות עירו.