Volunteers needed for an exciting new digitization project. Click here.

Volume 18

Page 5392

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

תורכיה ביפו וכן כשהגדולים באו לבקר בארץ התאכסנו במלון זה, וקשרים אלה הקלו על חיים לעזור לעליה הבלתי ליגלית בימים ההם, כשהשלטונות התורכים לקחו מהעולים את הדרכונים ונתנו תמורתם את "הפתקה האדומה" הידועה בתור רשיון זמני לשהות בארץ כמה חדשים. בהשפעתו (והיו עוד עסקנים שעזרו אז לעולים שלא יוחזרו) הצליח לבטל את הרדיפות אחרי עולים מסוג זה, ע"י שוחד שנתנו למפקחים בנמל, או ע"י קשרים עם עלי כאמיס , ראש הספנים הערבים שהיו מגניבים את העולים מחוסרי פספורטים.

הוא גם השפיע על תיירים נוצרים שהתאכסנו במלונם, ואירגן להם תיורים בארץ והפך אותם לציונים.

בערך של יצחק גולדנהירש שהיה מפעילי ועד המושבה פתח-תקוה (ראה כרך שני, עמודים 640-41) מסופר בדבר התקשרותו עם הקונסול האוסטרי ביפו בדבר שירות דואר אוסטרי בין המושבה ובין הארץ וחו"ל, היות ולא היו אז כל סדרים בדואר התורכי. מלשינות על הסדר זה נמסר לשלטונות התורכים והוא נאסר באשמה שהוא מתכונן לייסד ממלכה יהודית בארץ. בהשתדלותם של הקמניצים נחלץ מהאשמה, שוחרר, והמושל התורכי היפואי קיבל את "השוחד" הדרוש.

היות ובימים ההם לא היה סדר בדואר, היו העולים כותבים לקרוביהם, לשלוח להם את מכתביהם למלון קמיניץ. וכך נהפך המלון לריכוז מכתבים (כעין "פוסט רסטאנט") והקלה על הקשרים בין העולים ומשפחותיהם בחו"ל. מובן, שדבר זה הפריע לעבודתו של חיים להיהפך למחלק דואר...

הסדר המסורתי בכל פסח נערך לעולים והתיירים שמספרם עלה לכ-500 איש בערך. רוב מנהיגי הציונות, סופרים ידועים וכו' היו מתאכסנים במלון זה. והחתימות ודברי השבח שנרשמו בספרי המלון מעידים על ההקלה והיחס הרצוי למבקרים בארץ. יש וקראו למלון "בית אשל פלשתינה - יפו".

אחרי פטירת אביו ז"ל ביפו, כ"ב אדר תרע"ה (8.3.1915) המשיך לנהל את המלון בשם המשפחה שעזרה לו בעבודתו.

היה בין ראשוני מייסדי המכבי, וכן בין הלוחמים נגד קלובי המיסיון ביפו. כמו כן, ע"י זה שהיו לו קשרים רבים עם מנהיגי הערבים, שירת אח"כ את ההגנה במסירת ידיעות מהנעשה בין השכנים שארבו לנו בעיקר אחרי מלחמת העולם הראשונה.

בשנת 1921 נשא לאשה את צפורה בת יהודית ושלמה קלכמן (מאנשי העליה השניה).

האולם הגדול שימש אז לחתונות, בר-מצוה, לפגישות ואסיפות. ההצגה התיאטרונית העברית הראשונה בארץ נערכה במלון זה ע"י קבוצת "חובבי הבמה העברית" שהמורה והסופר חיים הררי ז"ל (ראה כרך ראשון, עמודים 497-98) עמד בראש. ולפני שהקימו בת"א את הראינוע הראשון ע"י ה"ה אברבנאל את וייסר , הציג צרפתי כמה הצגות במלון.

חברי ועד תל-אביב השתדלו שהמלון יעבור לתלאביב. והיות ורוב הלקוחות היו תיירים נוצרים, והמסחר התנהל ביפו, ואחרי הכיבוש התאכסנו ראשי הצבא הבריטי במלון, לא היה כל חשבון לעבור בימים ההם לתל-אביב.

המלון נסגר בשנת תרפ"ד (1924).

עם סגירת המלון נתקבל כפקיד אחראי בבית המכס ביפו, ועם פתיחת הנמל (1936) עבר לתלאביב.

היה אדם ישר, אוהב סדר ואדיב.

בבנין אבו כאדרה שבפרדסו, מאחורי בניין השעון ביפו, שכר אביו את הדירה וסידר בה בית כנסת לאורחיו והסביבה.

נפטר בתל-אביב, ה' תשרי תשי"ב (5.10.1951) והובא לקבורה בקרית שאול.

בנותיו: שושנה (מורה לטכניקת אלכסנדר, בלונדון) ; שלומית (בוגרת ויצ"ו) אשת מקס רזלן (סוכן ביטוח. מזכיר יבואני סרטי-קולנוע) ולהם שתי בנות: אירית, סיגל .

שמעון לאומי רוטנר (לומק)

נולד בקרקוב, בשנת תרנ"ח (26.7.1898).

לאביו משולם (סולומון) רוטנר (מצאצאי רבנים, חסידי ז'ברצה), ולאמו אסתר .

קיבל חינוך מסורתי וכללי. טכניקום בווינה, 2 פקולטות להנדסה. בשנת 1914 הגיע לווינה.

היה חבר קבוצת הכדור-רגל "הכוח" וינה (במילואים) בימי זוהרה. נחשב לאחד השחקנים המצטיינים של "הכוח" וינה, אשר בתקופה ההיא היתה מפורסמת בעולם כולו. ב-1918 שיחק בנבחרת "הכוח". ניבאו לו עתיד מזהיר.

בתחילת שנת תר"פ (1920) עלה לארץ באניה הבלתי ליגלית "הלואן" ועבד כפועל בכביש עפולהנצרת כחבר קיבוץ מרחביה. בעבודתו בכביש הנ"ל היה גר באוהל אחד עם אדוין סמואל (כיום סיר,

APA citation

Tidhar, D. (1969). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 18, p. 5392). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/18/5392