המקום). בשנת 1933 עלתה לארץ. נפטרה בחיפה, כ"א אייר תרצ"ח (22.5.48).
ב-1910 עבר בעל העסק הנ"ל לקיוב כבעל זכות ממדרגה ראשונה. מלבד העסק במסחר העצים, היה מעבד את יערות המלכה מריה פיודורובנה (הדודה של המלך ניקולאי השני).
רוב הזמן היה ישראל מאיר מחוץ לבית, רק בחגים היה חוזר לבני משפחתו.
בחדשי החורף בחופשתו היה כחודש ימים בביתו, והבית היה הומה מאורחים, בעיקר מאנשים שהיו מחכים חדשים בכדי לקבוע אותו "כבורר יחיד" מצדם. את שכר הבוררות היה מחלק לרבנים ולנצרכים.
היה נוהג כעין מוסד של "גמילות חסדים" ובא לעזרת כל נצרך. כשאשתו העירה לו על פזרנותו, היה עונה לה: למי יפנו בשעת צרה, ומי ילווה להם, אם לא אני...
השיא את אחיותיו כשהגיעו לפרקן - על חשבונו. ותמך בהן לאחר פטירתו של האב.
בשנת 1905 כשפרצה מלחמת רוסיה-יפן פנה אליו אחיו ששירת בצבא הרוסי, בבקשה שיעזור לו לרכוש כרטיס נסיעה לארצות הברית היות ולא רצה לשרת בצבא, העזרה ניתנה לו ביד רחבה.
בחדשי הקיץ היה מבקר, לרגלי העסקים, ביאקעטערינוסלב והיה שולח משם לקראת חג ראש השנה אבטיחים וענבים לברכת שהחיינו לחג.
כשדודו פסח פרידמן נפטר, הקים בכספי בנו יעקב בניין להכנסת אורחים בן 5 חדרים ששימש בימי המהפכה לצרכי ציבור של הציונים; לספריה, לביתתפילה, הכנסת אורחים, וגם נתנו מקום להרב רבינסקי מפינסק שהיה פליט במלחמת העולם הראשונה עד שפינסק השתחררה וחזר לעירו.
היה "חובב ציון" ותרם ביד רחבה לרכישת קרקעות בא"י ע"י הועד האודיסאי.
שאף לעלות לארץ ולא זכה, רק אשתו והמשפחה עלו לארץ.
נפטר בקיוב ב-י' סיון תרע"ו (30.5.1916).
צאצאיו: יעקב; אריה להב (ראה בכרך זה);זאב; שלום; חייקה אשת שלמה פינקלשטיין. נכדו: סגן אלוף ישראל מאיר להב (לחובסקי) היה בין הטייסים הראשונים בצה"ל וראה בכרך זה, עמוד 5348) שהיה דומה לסבו הן בחיצוניותו, בשכלו ובטוב לבו לבאים אליו לשאול בעצה ובהדרכה.
פנחס קהתי (גכנמן)
נולד בז' אלול תר"ע (14.9.1910) בכפר סמוך לרובנה, ווהלין.
לאביו קהת גרטמן ולאמו מלכה בת ישראל יצחק ווינוחיץ. בתרצ"ב סיים חוק לימודיו בבית-מדרש לרבנים "תחכמוני" בוורשה, וקיבל גם היתר הוראה.
בתרצ"ב-תרצ"ו היה חבר ההנהלה הארצית של "השומר הדתי" בפולין, הדריך בסמינריונים למדריכים.
כן עבד כשנתיים במחלקת ההכשרה והעליה של מרכז "החלוץ המזרחי" בפולין.
עלה לארץ בתרצ"ו (1936).
למד שנה אחת באוניברסיטה בירושלים, במקצועות מתמטיקה, פיסיקה, פילוסופיה דתית וקבלה.
נשא לאשה את רחל בת ישראל דן. היה פעיל בתנועת הנוער הדתי "בני עקיבא", והוציא חוברות להדרכה.
בתשי"ג נבחר לועד הפועל של "הפועל המזרחי", ועמד בראש המחלקה לנוער.
במסגרת תפקידו זה התחיל בתשט"ז בהוצאת הקונטרסים ללימוד המשנה היומית וההלכה היומית.
בשנים תשי"ח-תשכ"ד עבד בהכנת ה"קונטרס" של המשנה היומית ב"היכל שלמה" בירושלים, עד סיום המחזור. עם סיום המפעל, חזר לעבודתו בבנק הפועל המזרחי בתל-אביב, כמבקר פנימי של הסניפים.
פירסם מאמרים בבטאונים שונים וכן בחוברות של המדור הדתי במחלקה לנוער והחלוץ של הסוכנות היהודית בירושלים.
זכה ב"פרס הרב קוק" של עירית תל-אביב-יפו בשנת תשכ"ז (1967) על פירושו לכל ששה סדרי משנה, שיצא לאור בהוצאת "היכל שלמה" בירושלים.
בנותיו; ליביה אשת הרב יצחק אורי כהן (בנו של מהנדס עירית בני ברק, אלכסנדר כהן. ילדיה: ירוחם דן; יועזר; ברוריה,; תמר אשת יצחק מאיר רוזנברק (בנה: קהת).
בצלאל בצראוי
נולד בירושלים, כ"ב אדר תרנ"ז (1897).
לאביו נסים בצראוי בן ר' אברהם ב"ר משה חיים בצראוי שעלה לארץ בשנת תק"ץ (1830) עם בני משפחתו - אשתו, ששה בנים ושתי בנות. מקור המשפחה הזאת מבצרה שבבל (עיראק). שמה לפנים בכר, אך בניה נקראו אחר-כך על שם עיר מגורם. בתו של ר' אברהם בצראוי (ראה בכרך ראשון בעמוד 66) בוליסה נישאה לשלום יחזקאל מני (ראה כרך שני, עמוד 910) בן הרב אליהו מני מחברון (ראה