ראשונה ושלחם מיד לבית החולים "בלטה". כשהגיעו לבית החולים לא מצאו שם אף חולה. במרתף נמצאו פצועים שנפצעו בהפצצות על המקום. המחזה היה נורא, היו אנשים בלי ידיים, בלי רגליים, בלי עיניים. במרתף היתה רק רופאה אחת זקנה שטיפלה בהם.
ביקש להישאר ליד אחיו אך לא הרשו לו. הלך לקצה העיר, ליד אגם מים גדול, במטרה למצוא מקום לינה. פתאום הופיעו מטוסים גרמניים והחלו לזרוק רקטות. מפחד קפץ למים, ובמים היו עלוקות, שהחלו למצוץ בגופו את דמו. מובן שנאלץ לצאת מהמים וחזר בבוקר לאותו מרתף. את אחיו מצא במצב בריאות משופר. ומצד שני אמרה לו הרופאה שמצבו חמור מאוד, ויש להעבירו לבית חולים בעיר "פרוומייסק". כשניסה להעביר את אחיו החוצה החל לצעוק ממכאובים ונאלץ להחזירו למקומו.
למחרת חזר לראות מה עם אחיו ולדאבונו לא מצא את החולים בבניין, ואת גופותיהם זרקו לבור עמוק. כך נפרד מעל אחיו, לקח את חפציו וניגש לתחנת הרכבת כשהוא שבור ממה שעבר עליו. בתחנת הרכבת מצא שכל הקרונות מרוסקים. לא ידע לאן ללכת. פתאום ראה מרחוק ארובה עם עשן. התקרב אל הכיוון ההוא ולפתע שמע פקודה: "עצור, או שאני יורה בך"... עצר והרים את ידיו למעלה וניתנה לו פקודה לשכב על הרצפה. המפקד ניגש אליו והחל לחקור אותו: מה מעשיו פה ? ואז פרץ בבכי וסיפר לו על מה שעבר עליו. ביקש מהמפקד את עזרתו. המפקד ריחם עליו והעביר אותו למקום מבטחים. בדרך ראה תותחים נגד מטוסים על קרונות רכבת ונשאר שם יום ולילה, משם נסעו לתחנה בשם "גולטה". שם עלה על רכבת אחרת ונסע עד שהגיעו לסטלינגרד. שם ניגש לתחנת המשטרה והודיע להם שאין לו תעודות וביקש שיתנו לו התעודות הדרושות. כעבור שלושה ימים קיבל את האישורים ונסע משם לאסטרחאן. בגלל הקור סירב לנסוע לשם ונסע לכיוון אסיה המרכזית. שם הגיע לעיר צו. הסביבה נקראה בשם קזחסטן. חיפש עבודה ונתקבל לעבודה כאחראי למחלקה. כעבור זמן הכיר מספר משפחות יהודיות שהתגלגלו לאותו אזור והם נמצאו בצרה, הגיש להם עזרה. תרומת לחם אחד לכל איש, וזה בעזרת שומר המוסד שנתן לו הרשות בסתר להוציא שק מלא לחם ליום.
כל מחשבותיו היו נתונות למשפחתו, שבוודאי סבלה רעב וקור. ואז החליט לקבל חופשה ויצא עם שק צנימים עבור משפחתו. נסע עד שהגיע לתחנת אריס שנמצאת ליד תשקנט. שם מצא רכבת מלאה עם אנשים קפואים. חקר ושאל על בני משפחתו ואיש לא הכיר אותם. כך התגלגל עד שנגמר לו כספו והמזון. ונאלץ לחזור למקים עבודתו בעיר צו. כשחזר מצא שבמוסד נתמנה מנהל חדש שהוא אנטישמי ומנעו ממנו לעזור ליהודים הסובלים בעיר. היות והמנהל שמר את צעדיו, במטרה לתפוס אותו בגנבה (לחם לנצרכים). השומר שעזר לו בזמנו, סיפר למנהל ש הוא מחלק לחם ליהודים. המנהל מסר אותו למשטרה החשאית "נ.ק.ו.ד.". נשלח שוטר זקן. בדרך לתחנת המשטרה נתן לו מכה שהפילה אותו וברח והסתתר בין הקרונות. מצא קשר עם היהודים שקודם עזר להם, והם סידרו לו כרטיס נסיעה, והוא נסע לעיר פרונזה. זה היה בסביבות חג הפסח, ירד שלג, וכך הסתובב שלושה ימים. הלך למועצה המקומית כדי שיחפשו ברשימות שלהם, אולי ימצאו לאן נשלחה משפחתו. כשקיבל תשובה שהם לא יודעים, חזר לתחנת אריס. שם נגנבו חפציו ובגדיו ואז ביקש מקצין העיר שישלח אותו בהתנדבות לחזית. גייסו אותו עם מספר אנשים רבים והעבירו אותו לצבא הפולני של גנראל אנדרס . עבדו והכינו מסלולים לרכבת. אחר חודשיים של עבודה העבירו אותם לתשקנט לתחנה ללא תנועה. באותה תחנה היה מעבר רק של פליטים ואז החליט לנסוע אתם עד תחנת אלמטע, שם הודיע שבא עם הפליטים. קיבל ניירות ומענק כספי. אחרי שלושה ימים קיבל הודעה שהמשפחה שלו נמצאת במרחק של 5 קילומטרים מגבול סין. נסע לשם ולא מצא את בני משפחתו. רק אחד מדודיו ואשתו. פנה שיקבלו אותו לקולחוז, אך דרשו ממנו להירשם במשרד אשר מרוחק מהמקום כ-80 קילומטר. את הדרך עשה ברגל במשך יום ולילה, וכשהגיע לאותו מקום, המשטרה במקום הזהירה אותו שאם לא יעזוב את המקום תוך 24 שעות יעצרו אותו בעוון ריגול. עזב את המקום והלך רגלי כ-20 קילומטר עד תחנת הרכבת הקרובה. משם נסע לסביבה ששם נמצא מרכז של פליטים. כדי להגיע למקום היה צורך לעבור באניה כדי להגיע למרכז. לשם זה, היה צורך ברשיון מיוחד. מתוך התרגשות פרץ בבכי במשרד הממשלה, ומתוך רחמים נתנו לו את הרשיון והגיע עם האניה. אחרי נסיעה של יומיים הגיע למקום ושם מצא הרבה משפחות מעירו, ואף אחד לא ידע איפה משפחתו. כשהתעודד, בעזרת מכריו, החליט להשיג עבודה ולהישאר במקום. שם היתה מאפיה גדולה, אך עד אשר נתקבל לעבוד בה נתקל בקשיים רבים. תחילה עבד בסבלות. למזלו, גייסו את אחד העובדים במאפיה ומינו אותו למלא את מקומו. ההנהלה בראותה שהוא מומחה ובעל מקצוע התחבב על אנשיה ונשאר לעבוד זמן רב וכך הרוויח הרבה כסף. כל העת ההיא היתה מחשבתו רק על מציאת בני משפחתו. נודע לו שלא רחוק מסביבתו ישנה עיר שבה ניתן למצוא את כל רשימת הפליטים ומקומות מושבם. שם העיר בוגורוסלם. התכתב אתם וקיבל תשובה חיובית. מהתשובה נתברר לו שמשפחתו נמצאת בקולחוז בשם פנס. קיבל את הכתובת שלהם ואחרי שהתכתב אתם נודע לו שהם התגייסו בהתנדבות למחנה צבאי בשם צילבניסק, בית חרושת מספר 254 לקטיושות. שלח לשם מכתב וקיבל תשובה שבו כתב לו בנו שחלם, שהנה הגיע מכתב מאבא וסיפר זאת לאמו. ובאמת, כאשר ניגשה לדואר מצאה את המכתב. השמחה היתה גדולה מאוד. מצבה היה קשה מאוד, ובכל זאת שאלה אם יש לו צורך במשהו והוא תשלח לו. ענה לה