השאר עם קבוצה קטנה של נאמנים מבין חבריו, ואף לא נרתע כשגם זו הלכה ונצטמצמה, כשנתגלו חולשות, היסוסים. לא פחד ללכת עד הסוף, - והכריז מלחמה על השליט הזר בארץ. הפיץ את רעיונו בין הנוער העברי בגולה, ביסדו בתי-ספר להדרכה ועתונים בלשונות הגולה ובלשונות המדינה. בפני מדינאים זרים ייצג את רעיון החרות העברית ואת אירגונו הלוחם, ורכש אהדה ותומכים.
הצעדים הראשונים נעשו בחדשי קיץ תרצ"ט (1939). המלחמה בשלטונות לבשה צורה של פעולות חבלה ברכוש ממשלתי, של פגיעות בנושאיהשלטון הזר ובמשרתיו (מיד עם התחלת הפעולות האלה נעצר מפקדו של האצ"ל ונשלח לעכו). התכניות היו רחבות והיו מכוונות לשתק בהמשך הזמן את המנגנון הממשלתי כולו. אך בראשון לספטמבר פרצה המלחמה העולמית השניה ולילה קודם לכן נאסרו כל חברי המפקדה של האירגון והובאו לביתהכלא המרכזי בירושלים ומשם למחנה הריכוז בצריפין.
אחרי שהכריזו בשם האירגון על שביתת נשק לתקופת המלחמה ועל לויאליות מלאה כלפי אנגליה, עזב יאיר את האירגון ויצר גוף עצמאי למלחמה בשלטון הבריטי אף בתקופת מלחמת-העולם בלי הפוגה, ורבים מחבריו שבשורות הלכו אחריו.
האירגון שמר לעצמו את השם "אירגון צבאי לאומי בארץ-ישראל" - בקיצור: אצ''ל. השם היה יקר ליאיר , ולכן הוסיף גם הוא להשתמש בו, ובמשך זמן קצר נקרא אירגונו "האירגון הצבאי הלאומי בישראל" , ולבסוף החליט לקרוא לארגונו "לוחמי חרות ישראל" - בקיצור: "לח"י", שהפך לתנועתחרות בלתי-מפלגתית ובלתי-תלויה.
היה איש התרבות וההשכלה, איש השירה והמעשה, איש הנאמן עם אלוהיו ומסביר פנים לאדם.
משיריו: "שיר המחרת'', "הגורל מפקד", "אתה בחרתנו", "בבקר"' "הרי את"' "הוא יבוא", "אני יודע"' "פיוט ליום הפדות", "לאמהות שלנו", "לכנופיות המטורפים" ועוד רבים שלא ראו עדין אור.
ממאמריו: "חרות - פרושה: שלטון עברי". "אם תפרוץ מלחמה", "בסימן הקץ" "לזכרו של בן-יוסף", "המנהיג" ועוד.
ביחד עם דוד רזיאל חיבר את ספר "האקדוח" (דנציג, ירושלים) בפסידונים המשותף שלהם ד. ראש. בשבט תש"ב הקציבה המשטרה פרס של אלף (1000) לא"י על ראשו. באחד הימים הצליחה הבולשת לגלות את מקום מחבואו, ברחוב מזרחי ב', מספר 8 בתל-אביב, וביום כ"ה שבט תש"ב (1942. 12.2), בשעות הצהרים הוקף הבית מכל עבריו, קציני משטרה עלו לגג הבית בן שלש הקומות וחדרו לחדרו אחרי אשר פרצו את הדלת בכוח, הוציאו משם אשה צעירה, שהיתה מביאה לו מזון ואת צעדיה שמרו כל הזמן וע"י זה גילו את מקום מחבואו. נשמעו יריות מספר וגופתו הורדה בתוך שמיכה לאמבולנס הצלב-האדום. ונתברר, שהאיש הזה שהיה גר בחדר בשם משה בלוך , הוא יאיר (אברהם שטרן) . הוא נקבר בבית העלמין החדש בנחלת יצחק ליד תל-אביב.
אשתו רוני בת מרדכי בורשטיין, ילדה לו אחר מותו את בנו אברהם יאיר , שנקרא על שמו.
ד"ר חיים בוגרשוב
נולד בכפר צרניגובקה ליד ברדיאנסק פלך מאווייה (קרים), כ"ט אלול תרל"ו (25.9.1876). לאביו הרב דב נחום (רב ושו"ב הקהלה, עלה באדר תרס"ה לא"י, ר' עמ. 698), ולאמו מוסיה בילה בת חיים קובלנוב.
קבל חנוך מסורתי ותורני עד גיל 18 ולמד מפי אביו ואצל דודו הרב אהרן בוגרשוב, רבה של המושבה נובו-זלטופול פלך יקטרינוסלב. השתלם בלמודים כלליים, עמד בבחינות בגמנסיה בברדיאנסק וקבל תעודת מורה- ב-1897 ייסד ביחד עם חבורת צעירים בי"ס עברי ראשון בברדיאנסק והתמנה למנהלו. עם זה היה מבקר בערי השדה ומרצה על שאלות ציוניות וישוביות.
ב-1901 -1899 הורה בגמנסיה לבנות של פולינה לבובנה יפה ביקטרינוסלב לפי הזמנת מ. מ. אוסישקין, מורו ומחנכו בעבודת הציונות שנפגש אתו בפעולות ציוניות מרובות.
נשא לאשה את שרה בת מנדל (דוד) מאירוב (נפטרה בת"א כ"ז אדר א' תרס"ח).
ב-1901 עבר ללמוד באוניברסיטת ברן והיה תלמידם של הפרופיסורים לודויג שטיין, קרל מארטי ואלפרד פיליפסון. השתתף בקונגרס הציוני הששי (1903) כציר מקרים והיה מאומרי ה"לאו" בשאלת אוגנדה.
נפגש עם ד"ר חיים ויצמן שחלם כבר אז על יסוד אוניברסיטה עברית וב-1904 נשלח על ידו ועל ידי מ. מ. אוסישקין לא"י ביחד עם ד"ר בן-ציון מוסנזון לשם חקירת המצב בדבר יסוד בי"ס תיכוני