Volume 2

Page 1017

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

עברי בא"י כבסיס לאוניברסיטה העברית ולשם מלחמה בהצעת אוגנדה,

עבר בכל הערים והמושבות, הקהיל אספות ונהל תעמולה נגד ה"אוגנדיזם". כשהגיעה הידיעה על מות ד"ר הרצל הספיד אותו בירושלים בחצר ביה"ס למל ביחד עם דוד ילין, אפרים כהן וד"ר מוסנזון.

בבקרו את המושבה ראל"צ, דרשה רבקה לובמן (אשת אברהם דב חביב-לובמן, יו"ר ועד המושבה אז) שייסדו בית ספר תיכוני במושבה ראשון לציון. חתם חוזה עם ועד המושבה על קבלתו של ד"ר י. ל. מטמן-כהן שהיה אז בשווייץ, כמנהל ביה"ס המקומי כהכנה ליסוד הגמנסיה.

ב-1905 נשלח ע"י מ. אוסישקין לערי דרום רוסיה לניהול תעמולת "ציוני ציון" ובמשך 6 חדשים עבר בכל ערי הדרום ונהל תעמולה למען "ציון'', ביחד עם ב. ברוכוב. השתתף בכינוס "ציוני ציון" בוילנה (ינואר 1905) ולפי הצעתו נתקבלה החלטה לייסד גמנסיה עברית בא"י. והלל זלטופולסקי הבטיח לתרום 60,000 רובל למטרה זו.

באדר תרס"'ה העביר את הוריו ומשפחת אחיו הבכור לא"י ועלה ביחד עם מ. שינקין לארץ.

בפסח שנה זו השתתף באספה מצומצמת של עסקנים ציונים במלון קמיניץ בירושלים, לפי יזמתו של יהושע ברזלי (איזנשטט) שהשתתפו בה: מ. שינקין, אליהו ברלין, י. ל. פניה מטמן ועוד, בה הוחלט לייסד את הגמנסיה העברית ביפו.

בשובו לחו"ל ארגן ביחד עם ל. יפה את ועידת "ציוני ציון" בפרייבורג והיה ציר הקונגרס ה-7 בבזל (קבל מנדט מדונייבצי פלך פודוליה).

ב-1906 סיים את חוק למודיו באוניברסיטה וקבל את התואר ד"ר לפילוסופיה על יסוד הדיסרטציה "תורת החסידות עפ"י הבעש"ט".

בי"ז בתמוז תרס"ו עלה לא"י להשתקע ונכנס להנהלת הגמנסיה "הרצליה" כמורה.

עם כניסתו לגמנסיה מתחילה תקופה חדשה בהתפתחותה, ממוסד קטן שהיו בו 5 מורים ו-35 תלמיד, נהפך לגמנסיה מודרנית שלימדו בה עשרות מורים ומאות תלמידים.

יסד ביחד עם ד"ר י. ל. מטמן-כהן ומ. שינקין את "חברת הגמנסיה העברית" - חברת מניות של תומכי המוסד. מ. שינקין וד"ר ב"צ מוסנזון עברו בערי רוסיה ואספו כ-40,000 רובל לשם זה.

נבחר כציר מא"י לקונגרס הציוני השמיני בהאג (1907) ביחד עם ברוך הוז, יוסף אהרנוביץ, יצחק בן-צבי, אליעזר וישראל שוחט והרצה על הגימנסיה העברית ביפו בפגישת צירי הקונגרס (כ-60 במספרם) שבקרו בא"י בראשות הנשיא דוד וולפסון. בהרצאה הביא לידי בטוי כי אפ"ק דחה לגמנסיה את בקשתה להלואה של 10,000 פרנק לבנין בית, בו בזמן שהערבי שהגמנסיה התקשרה אתו ושכרה את הבנינים ממנו, קבל הלואה זו אחרי שהראה את החוזה עם הגימנסיה. וולפסון הציג אותו לפני קהל

הצירים ושבח אותו כמורה ועסקן חנוכי ובעל כשרונות, וספר כמו-כן על בקורו בגמנסיה בזמן שהותו בארץ, שעשתה עליו רושם חזק. אבל בעניני כספים הוא סומך יותר על ז. ד. ליבונטין. אחרי הפגישה נגש אליו יעקב מוזר מברדפורד (אנגליה), הבטיח שיעשה את כל האפשר לשם בנין הגימנסיה ובקש ממנו תזכיר מפורט. הוא הכין את התזכיר במשך זמן קצר ומסר לו. מוזר הבטיח שיתרום 80,000 פרנק לשם זה. הוא מסר על תרומה זו לנשיא ד. וולפסון, שהכריז על כך מבימת הקונגרס.

אחרי הקונגרס נסע עם מ. מ. אוסישקין לברלין ונפגשו שם עם ד"ר ג'מס סימון, פאול נתן, ד"ר הילדסהיימר וזינובי טיומקין (כמזכיר ה"הילפספריין"), וכתוצאה מפגישה זו הקציבה החברה 12000 מרק לרכישת מכשירי הלימוד בשביל הגמנסיה, שרכש אז בליפציג. משם נסע לאודיסה והשפיע על ועד חובבי-ציון להשתתף בתקציב הגמנסיה למשכורות המורים, לרהוט ושיכלול המוסד.

בתרס"ח נוספו מורים לגימנסיה וביניהם הד"ר ב. צ. מוסינזון וכ-300 תלמידים מרוסיה. נסע כמו חבריו המורים ד"ר מטמן-כהן, נשרי ואלדמע לשווייץ לשם השתלמות. הנדבן מוזר מינה 2 אנשים לקורטוריון המוסד : את הרברט בנטויץ וד"ר משה גסטר שהעמיד תנאי שילמדו למודי קודש בכסוי-ראש. הועד המפקח של הגמנסיה בראשותו של מרדכי בן הלל הכהן פנה בנדון זה לאחד העם בלונדון ותשובתו היתה שיותר כדאי "גמנסיה עם כובע" מאשר בלי כובע ובלי גמנסיה...

כשמסר למוזר את דעתו הוא, שאיננו מתנגד ללמוד בכסוי-ראש אבל מתנגד לדרוש מהתלמידים לעשות זאת מפני רצון הנדבן, מצא הדבר חן בעיניו והחליט לבקר בא"י ולראות במו עיניו את המוסד.

באותה שנה בקר מוזר בא"י ובתוצאות הבקור הקציב 250.000 פרנק לבנין הגמנסיה ואלף לא"י לשנה לפתוח המוסד.

באספת הועד הפועל הציוני בקלן בדיון על רכישת האדמה בשביל הגמנסיה התנגדו לכך סמי גרונימן ואחרים בגלל למוד בקורת המקרא, לבסוף הוחלט לפי דרישת צ'לנוב ושמריהו לוין להקציב 30,000 פרנק לרכישת שטח אדמה למוסד ע"ש הקהק"ל.

ביום י' באב תרס"ט הונחה אבן הפנה לבנין הגמנסיה באחוזת בית.

ב-1911 נשא לאשה את מינה בת הרב מתתיהו מדניצקי (רבה של העיירה ביטן מחוז סלונים, פלך גרודנה, מחבר הספר "מתת ידו"' עלה בסוף ימיו לא"י ונפטר בירושלים ונטמן על הר הזיתים).

באותה שנה נסע לקושטא ביחד עם ד"ר מוסנזון ושטילה אפנדי המורה לערבית בדבר הזכויות הרשמיות של הגמנסיה. בהעתקת התעודות והמסמכים

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 1017). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/1017