Volume 2

Page 609

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

שמחה חמלניצקי משפיה המריץ אותו להחיש את העליה ובחשון תר"ע (1909) בא והחל בפעולת בנין תל-אביב והנהיג צורת-בנין אירופית בבנין העיר העברית. מאז המשיך בעבודתו כקבלן-בנין ומילא תפקידים רבים ושונים בשרות הצבור. במשך מלחמתהעולם הראשונה היה חבר ועד הסיוע האמריקאי להקלת המצוקה וכנתין אמריקאי נסע למצרים להביא כסף לסיוע. אחרי המלחמה שימש בתקופות שונות בתפקידי ראש ועדת הבנין בתל-אביב, חבר הועד הפועל של עירית תל-אביב, אחד המיסדים וחבר ההנהלה של מכבי-אש מתנדבים בתל-אביב, חבר ועדת העבודה שליד ההנהלה הציונית, חבר המועצה להת

ישבות עירונית, מוכתר ת"א לעניני ספירת התושבים ב-1922, חבר ועד בנין בית-הכנסת הגדול בת"א, יו"ר הסתדרות בעלי-המלאכה העברים בארץ-ישראל, חבר הועדה לעיבוד חוקי הבנין, חבר ב"חברה חדשה" שרכשה את הקרקע שעליו נבנה "לב תל-אביב" וחלק של רחוב אלנבי, חבר הועדה המפשרת בסכסוכים שבין בעלי-בתים לשוכרי דירות, ציר בקונגרס הציוני ה-13 בקרלסבאד ברשימת "המזרחי"' מיסד ויו"ר מועדון הספורט "הגבור" בת"א, יו"ר מועדון-השחמס על-שם עקיבא רובינשטיין בת"א. פרסם מאמרים בעתונות בשאלות בנין בתים. היה אפוטרופוס לעזבונות, ליתומים ולאלמנות.

לפני שנים אחדות השתקע בראשון-לציון.

צאצאיו: אברהם (אבי); יעקב ; עדה אשת עשהאל פוחצבסקי; שרה אשת בוריס ויסבורד ; צפורה אשת נתן ברויטמן; יהודית; נחמה.

פרופ' ד"ר יוסף קלוזנר

נולד בראש חדש אלול תרל"ד (1874) בעיירה אולקניקי, פלך וילנה, לאביו יהודה לייב , ממוצא ר' אברהם קלוזנר מוינה "בעל המנהגים" ולאמו ראשה קיילה בת אלכסנדר זיסקינד ברא"ז (בני ר' אלכסנדר זיסקינד) נכד רא"ז בעל "יסוד ושורש העבודה" מהורודנה.

למד שנתים ב"חדר" ושלש שנים ב"ישיבה" האודיסאית, שהיתה כעין בית ספר תיכוני עברי, ואח"כ

יצא לחוץ לארץ, למד באוניברסיטה ההיידלברגית וקיבל את התואר ד"ר לפילוסופיה בשנת 1902 . עברית על בוריה למד מפי הסופר אלימלך איש-נעמי, ובאוניברסיטה למד תורה מפיהם של הפרופסורים קונו פישר, קארל ביצולד, אריך מארקס, ועוד.

בשנתו הי"ח נכנס לספרות העברית בצעדים בטוחים בפירסום מאמר בלשני בשני המשכים, ב"המליץ", י"ג באדר, תרנ"ג, בשם: "מלים מחודשות וכתיבה תמה". באותה שנה פירסם בירחונו של נתן בירנבוים "זעלבסטאמנסיפאציון" מאמר בגרמנית - על אספת "חובבי ציון" באודיסה. באותה שנר, ואח"כ ב"השרון", קראקוב (תרנ"ג), פרסם את מחברתו: "ציון למשורר יהודה גורדון".

עוד בראשית עבודתו הספרותית נתגלה כסופר פורה מאד. במשך שלש שנים פירסם 27 מאמרים גדולים וקטנים מיעוטם בגרמנית ורובם בעברית. מאמריו הראשונים בשאלות-הלשון ובבקורת עוררו עליו קיטרוגים ופולמוס חריף מצד הסופרים הפוריסטים והמשמרים וגם מצד אותם הסופרים המפורסמים שנפגעו מבקרתו.

היחידי מן הסופרים החשובים, שקירב אותו ותמך בו תמיכה מוסרית היה אחד העם, שראה ברכה בצעיר זה ופתח לפניו לרווחה את, שערי "השלח" לשם תשובה למבקרים. מאמר התשובה שלו: "מרהיבי הלשון ומתנגדיהם" נדפס ב"השלח", ברך א'' ומאז הלך ונעשה בן-בית ב"השלח"' שהיה אז הבמה הספרותית החשובה ביותר, ובשלוש השנים האחרונות לעריכתו

של אחד העם, לא היה כרך, שבו לא היה לכה"פ מאמר אחד של קלוזנר.

באותו פרק הזמן היה מפרסם מאמרים רבים בעתונות העברית היומית ובקבצים העברים השונים וכשאחד העם החליט לפרוש מן "השלח" נמסרה העריכה של הירחון החשוב ביותר לידיו - לעריכתו. ואת כל הדרך הארוכה הזו מסופר מתחיל ועד העורך של הירחון הספרותי החשוב ביותר עבר רק במשך עשר שנים!

בר"ח אייר תרס"א נשא לאשה את צפורה בת אריה ויירניק, חברתו בחיים.

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 609). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/609