Volume 2

Page 654

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

היה ר' יעקב מסדר להם מנינים מיוחדים לתפלת הימים-טובים השניים של גלויות. מאז התחבב אף הוא, כאביו, על התיירים ופעמים רבות שמש להם

מורה-דרך למקומות הקדושים בירושלים.

הצטיין ביושר לבבו, נועם דבורו והליכותיו, האצילות הספרדית היתה נסוכה על פניו הרזים, הסתפק במועט והתפרסם כדרשן מובהק ובעל השפעה. חי בצמצום והפריש "מעשר" מרווחיו הקטנים למטרות צדקה וחסד. תמך בידי עניים רבים. כמה פעמים נתבקש לצאת כשד"ר לארצות המערב וסרב לעשות זאת משום שלא רצה לעזוב את א"י. ובצוואתו שכתב באדר תש"ד צוה שיחקקו על מצבתו: "מצבת קבורת הזקן... יליד ירושלים שלא יצא מארץ ישראל לחוץ לארץ ונטמן פה בקבורת ארץ ישראל"...

בשנת תרמ"ד (1884) נשא לאשה את רחל בת המנוח גדליה אשכנזי (לבית שכטר), שהיתה צדקת כמותו והרבתה לתת מתנות בסתר (היא נפטרה בט"ז באדר תש"ו), והוא נפטר בשביעי של פסח תש"ו, הניח אחריו שני בנים ושלש בנות.

פרסם שני ספרים: א) "בן יקיר" - בספרדית: "היסטוריא טמירוזא די און איז'ו מויי פרסיאדו", ב) "כסף צרוף" - ירושלים בשנת ששו"ן (בו נמצאים כמה מחדושיו). במותו הניח אחריו ספר דרושים בכתב-יד.

לאה הורביץ (בנינסון)

נולדה במינסק (רוסיה הלבנה), ב' טבת תרכ"ח (1867) לאביה יהושע-דב בנינסון, מראשוני חובבי ציון וממיסדי האגודה "קבוץ נדחי ישראל", שהעלתה רבים מחבריה לארץ-ישראל כחברי ביל"ו, ולאמה יהודית , בת הרב מוניה (מרדכי) לוין, ראש הישיבה הידועה ב"פרומקס קלויז" במינסק, שאחד מנכדיו השל לוין בא ארצה בתרנ"ג, סייר בנגב יחד עם עוד יהודים מרוסיה וקנו אדמות באלעריש (הכספים והקרקעות גם יחד הלכו אח"כ לאיבוד). בית הוריה היה מרכז ציוני ודרכו עברה העליה לארץ מאותה סביבה. רבים מבני הנוער שנת

פסו תחילה לבינלאומיות והתבוללות, ביניהם הד"ר שמריהו לוין, נצטרפו לתנועת התחיה בהשפעת הבית הזה.

למדה בגימנסיה לבנות במינסק, ובגיל 15 קיבלה תעודת-בגרות עם רשיון להוראה ביתית לבני העדה היהודית. הושפעה מאד מיצירותיו של אברהם מאפו, מחבר "אהבת ציון", ומהסופר הרוסי-היהודי מעסקני חובבי ציון יהודה ליב לבנדה.

בבית אביה הכירה את הבילו"יי הצעיר צבי הורביץ מוילנה, שעלה ארצה בתרמ"ג והיה ממייסדי, גדרה, וכעבור שנים אחדות נישאה לו (בי"ב אב תרמ"ו) אחר שבא לרוסיה ברשיון מיוחד של ועד ביל"ו לסידור נשואיו.

מיד אח"כ יצאה לארץ-ישראל, ובעברה דרך אודיסה ביקש ד"ר י. ל. פינסקר לראותה, כי לא האמין שצעירה משכילה תסכים לעלות לארץ שממה ולהתישב בגדרה ידועת הסבל. אך היא סרבה להענות להזמנה ובקשה למסור לד''ר פינסקר: "אין אני חיה להצגה לראוה, בת ישראל פשוטה אני ככל אחיותי".

הגיעה לארץ בט"ו חשון תרמ"ז ומחוסר בתימגורים בגדרה ישבה בזמן הראשון בראשון-לציון בבית דודה הבילו"יי יהודה צלליכין, שנשא את דודתה הבילו"יית חסיה בנינסון.

עברה לגדרה ונשאה בכל סבלות בוני המושבה ועמלה יחד עם בעלה בפיתוח המשק והמקום. על אף טרדותיה המרובות בטיפול במשפחתה שגדלה בינתיים מצאה שהות לעודד עולים חדשים ולאכסן בביתה את עסקני חובבי ציון שהיו מסיירים בארץ ואת המתישבים החדשים במושבות הסמוכות.

פעם ביקרה בגדרה משלחת מטעם החברה "מנוחה ונחלה" בזמן רכישת אדמת רחובות בשביל החברה וחברי המשלחת יעקב ברוידא, ליב דודזון ובצלאל קורליאנדסקי התאכסנו בביתה. לפני צאתם לדרך ביקש ברוידא לשלם לה בעד האיכסון. היא רא

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 654). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/654