Volunteers needed for an exciting new digitization project. Click here.

Volume 2

Page 693

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

בפרוץ מלחמת-העולם הראשונה נמלט מהברירה בין גירוש להתעתמנות על-ידי קבלת תעודה זמנית כנתין הולנדי, נשאר בארץ, יצר קשרים טובים עם פקידי השלטון ותודות לכך הצליח להשיג בשביל "כרמל מזרחי" רשיונות להוביל את תוצרתה לסוריה ברכבת, שהיתה אז בניהול צבאי.

ב-1918 נשא את אסתר (סטלה) בת אברהם ברוך מירושלים.

ב-1919 נכנס לעבוד בשרות הדואר ונשלח לעבוד ביפו. בהשתדלותו נכנסו יהודים במספר ניכר לעבוד בדואר. עיסא אל עיסא עורך ה"פלסטין" פתח בהתקפות עליו בעתונו ואף העליל עליו עלילות כוזבות (כפי שהסביר לו הריהו מתיחס אליו באהדה באופן פרטי, אך בגלל היותו יהודי-ציוני הוא רואה חובה להלחם בו), והוא הוכרח לתבוע את המעליל לדין (ביום בירור התביעה נשפט עיסא אל עיסא על אשמה דומה גם נגד הקולונל קיש ). חוץ ממקרה זה התיחסו אליו נכבדי יפו באהדה ובכבוד, ומר קיסר ארקטינג'י, ראש עירית יפו בימים ההם, שהכירו, שלח אליו בפי פרץ פסקל הזמנה להצטרף ללשכת הבונים החפשים "ברקאי", שהוא היה אז נשיאה. גם חבריו הנוצרים והמושלמים בשרות הדואר התיחסו אליו בחיבה, וכשפרצו המהומות ב-1 במאי 1921 נגד היהודים ביפו (כפי שנקבע אח"כ על-ידי ועדתחקירה רשמית - פרצו המהומות מתוך התרגזות פתאומית של ההמונים ביפו למראה תהלוכת פועלים יהודים עם דגל אדום לכבוד ה-1 במאי), ידע אחד הפקידים עוד ביום שלפני המעשה להזהירו, שמחר ישאר בביתו ולא יצא החוצה...

פעמים רבות השתדל מאיר דיזנגוף בפני ההנהלה המרכזית של הדואר, שימנו אותו למנהל הדואר בתל-אביב, אך בהיותו סגן מנהל הדואר ביפו והגורם העיקרי לקיום הסדר בעבודה שם, סירבה ההנהלה המרכזית לוותר על שרותו זה ומינתה מנהל אחר לתל-אביב. ב-1932 נתמנה למנהל הדואר בטבריה עד יוני שנת 1936.

צאצאיו: אליהו בנו (נולד ב-1922 בתל-אביב) השתתף בשליחות "לוחמי חרות ישראל" בהמתת הלורד מוין , מיניסטר-המדינה הבריטי בקאהיר בתקופת מלחמתהעולם השניה, שניהל לפי דעתם את המזימות להקמת "הליגה הערבית" נגד הציונות. נתפס ונדון למות יחד עם אליהו חכים , על-ידי בית-דין צבאי מצרי בקאהיר והוצאו להורג ביום 8.3.1945, דבורה אשת איסר היימן, אביבה, לאה, אלעזר .

נתן רייכמאן

נולד בווארשה, בשנת תקפ"ח (1828), לאביו הרב שלמה, אדמו"ר. בנערותו שקד על התורה. כשעזב מפני סיבות משפחתיות את בית אמו החורגת נפל בידי ה"חוטפים" שאמרו לעשותו חייל בצבא ניקולאי הראשון; הוא נמלט מידיהם וברח ברגל לביאליסטוק. שם למד בבית-המדרש, נתמך על-ידי ה"מתנגדים" (ה"פרושים") אך גם להט החסידות נשאר בנפשו. למד מלאכה ונעשה אופה. נשא לאשה את אס תר בת הרב יצחק הכהן בריקר , שהיה דיין בווארשה, וילדה לו את יעקב יהודה, יהושע מאיר ונח זאב . אחרי מותה נשא את האלמנה גיטל בת ר' מנחם ולקח אל ביתו גם את אמה ואת ילדיה מבעלה הראשון ושקד על חינוכם וטובתם כאב נאמן, והיא ילדה לו את שלמה לייב ורחל (היתה אשת הרב זליג בר ורמן) . אז יצא החוק של חובה אישית לשרות בצבא וכדי שבניו לא יפלו בידי מלכות הרשעה החליט להגר מארצות הצאר הרוסי. קרוביו העשירים יעצוהו לצאת לאמריקה, אך הוא החליט לעלות לארץ-ישראל.

אחרי טלטולי-דרך מרובים ברגל, בעגלה, ברכבת, בספינות מפרש וקיטור הגיע ליפו ומשם בעגלה בכביש החדש ובא לירושלים עם כל משפחתו (אשתו, חותנתו, ילדיו, ילדי אשתו, וילדיהם המשותפים כעשר נפשות) בחורף תרל"ד והתישב בעיר העתיקה. ולא יצא ממנה אלא לצורך הכרחי או לשמחת מצוה, להוצאות הפסח הראשון בארץ השתכרו בעבודה שעבדו כולם באפית המצות. אהרי הפסח החל לעסוק

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 693). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/693