נגדנו, והצליחו לרכוש כמה ערבים חשובים לעמוד לצדנו. התקרב לסיעה המדינית "אחדות וקדמה" ולסיעת האל-מרכזיות (סיעה ערבית שדרשה אוטונומיה לחבלים הערביים בממלכה העותומנית) ורכש כמה מראשיה לתמיכה במדה צנועה בשאיפות היהודים. ערך מסעות בערי סוריה והטיף לשיתוף-פעולה יהודיערבי למען בנין הארץ ופיתוחה, הרגיז עליו את הערבים מתנגדי דעותיו ומביקורו בבירות במסע זה נמלט משם בהגנת קונסול איטליה. על סף מלחמתהעולם הראשונה נסע בשליחות נחום סוקולוב והמשרד הא"י לקאהיר לשם מו"מ עם ראשי סיעת האלמרכזיות למען הסכם יהודי-ערבי.
במלחמת-העולם הראשונה השתמש בידידותו עם חסן בק מושל יפו לסידור כמה ענינים לטובת יהודים. כשנערכו בפקודת המצביא ג'מאל פחה חיפושים אצל העסקנים הערבים האוטונומיסטים ראשי האגודה "אילה-מרכזיה"' נמצאו שם מכתבי אגודת "המגן" הנ"ל בדבר המו"מ שהתנהל כנ"ל. מלול אמנם הספיק לשרוף את המכתבים שהיו אצלו בענין זה, אך בכל זאת נעצר וגורש לדמשק ומשם הצליח להמלט מצרימה.
במצרים סייע לז'בוטינסקי בתעמולה ליסוד הגדוד העברי ואח"כ היה אחד מקציניו. שרת כמתורגמן במפקדת הצבא הבריטי ובדרכי שרותו תר את מדבר סיני.
אחרי הכיבוש חזר ארצה. השתתף בעתון הצבאי "חדשות מהארץ". אח"כ הוציא את העתון "אל אכבר" ואחריו את "אל סלאם" שהצטיין בין העתונים הערבים בשפתו, בסגנונו ובעושר ידיעותיו. אח"כ הוזמן לערוך את העתון היומי הערבי "בריד אל יום" של חברת "הסולל" בירושלים וערך גם את העתון ההיתולי "אלטבל". בתרפ"א העביר את מערכת עתונו לחיפה, בהיות אז שם מרכז המדיניות הערבית בארץ. בימי ועידת סן רימו ניהל תעמולה בחוגי הערבים שישלחו לועידה טלגרמות הסכמה לבית הלאומי היהודי ותפקיד זה היה כרוך אף בסכנות לחייו.
כשהוזמן למחלקה לעניני המזרח שיסד הועד הלאומי, העביר שוב את עתונו לירושלים. בימי שרותי במוסד זה בא בדברים עם נציגי שבטים יהודים המתגוררים במדבר ערב בדבר עליתם לארצנו. מתרפ"ד ואילך ערך את השבועון "איתחאד אל עמאל" של הסתדרות העובדים הכללית. בתרפ"ז ניהל את בית הספר היהודי בהילה שליד בגדאד ופעל למען שיפור החינוך בעיראק. משחזר ארצה המשיך בעבודות ספרותיות ותרגומים, ובהיותו מהבקיאים בחיי הערבים והליכותיהם הצליח ליצור קשרים רבים עם נכבדיהם להפגת האיבה ולסלילת דרך להבנה בין שני העמים.
פרסם מאמרים גם בעברית על נושאים ספרותיים ועל ענינים ערביים ב"השלוח", "העברי", "היהודי", ספר השנה של יהודי ארץ-ישראל, "העולם", "הפועל הצעיר", רשמי מסע במדבר סיני (ב"דואר היום") ועוד.
חבוריו בערבית: סודות היהודים, רשמי ביקור בסוריה ובמצרים, תולדות יהודי בבל מתקופת התלמוד עד ימינו, תורה ועבודה (הוראות למורים), מפלת בבל (מחזה), שמואל בן עדיה (מחזה).
תרגומיו מעברית לערבית: זכרונות לבית דוד. "חוטאים וחטאים בארץ-ישראל" לדוד תדהר, "דברי שלום ואמת" לד"ר יוסף קלויזנר, "הישוב העברי והפלח הערבי" למשה סמילנסקי, מאורעות הדמים בא"י, אב תרפ"ט וכן חיבר מלון עברי-ערבי וערביעברי.
צאצאיו: לאה אשת יהודה ריקלין, אברהם, אסתר אשת נחום רייב, אהובה אשת מרדכי מייבלום, משה , יגאל, חמדה אשת שלמה שאנני, אביבה.
שמואל מרדכי חפץ
נולד בעיר וולקוביסק, ליטא, בשנת תרל"ז (18.3.1878), לאביו זלמן . למד ב"חדר" ואח"כ בביתספר מחוזי של הממשלה הרוסית, וכשגדל החל לעסוק במסחר בצמר. היה פעיל בארגוני נוער ציוניים ואח"כ באגודות ציוניות למבוגרים.
בתרס"ט עלה ארצה. קנה פרדס בפתח-תקוה והת- מסר לחקלאות. פעל והפעיל אף אחרים לקידום עניני החקלאות והשתתף ביזמה לביצוע מפעלים שיתופיים: סלילת כביש חקלאי ראשון בין הפרדסים, חרישה במכונות, ועוד. בשנת תרע"ב נבחר לועד המושבה.
נשא לאשה את יונה-רחל .
במלחמת-העולם הראשונה נשא בסבל הפרדסנות שנותקה משווקי היצוא ונשארה בלי הכנסה אפילו להוצאות העיבוד. הבנק, שהלוה לפרדסנים כספים לעיבוד, הכביד עליהם מאד בתנאיו ובשיעבוד הרכוש. אז קם חפץ בין ראשוני המתקוממים נגד התביעות המופרזות וכדי להפטר מהתלות התמידית בבנקים השתתף ביסוד "קופת מלוה חקלאית", שנועדה לספק לפרדסנים ולחקלאים אשראי על בסיס שיתופי עצמאי.
השתתף בפעילות בשרותי הבטחון במקום. פעל רבות למען הנוער, וביחוד למען "המכבי". היה חובב ספר ונגינה.