לקח אתו את בנו משה , וזה עור לו בקביעת גבולות הנחלה ובהתחלת העיבוד. וכשיצא ר' ראובן לרוסיה להביא את בני ביתו השאיר את בנו לנהל את המשק.
משבאה בל המשפחה נשא משה בעול העבודה לעזרת אביו הקשיש, הקים את הישוב הראשון בשם נחלת ראובן, ואח"כ היה יד ימינו של אביו בחלוקת קרקע לשיכון בשביל פועלי היקב מראשון לציון, בנטיעת כרמים ופרדסים, בפיתוח המכוורת שדבשה נתפרסם לתהלה אף באירופה ובאמריקה ; ובן בפעולות לעזרת בוני המושבה נס ציונה. ומיזוג נחלת ראובן בתוכה לישוב חקלאי אחד. השתתף בפעולות הצבוריות של המושבה וכמה פעמים נבחר לועד.
נפטר בנס ציונה, כ' שבט תרצ"ד.
צאצאיו: יעקב, אריה, חוה אשת אלכסנדר ליבשיץ, שרה אשת נחום פלוטקין, דבורה אשת ישראל היימן, לאה אשת שמואל יוקלסון, מרדכי, מאיר, יוסף , ראובן .
ד"ר שמואל פרלמן
נולד לאביו דב ולאמו שרה בת הרב משה אוקון (ראש ישיבה במינסק), בי"ד טבת תרמ"ז במינסק. מצאצאי הרב יחיאל הלפרין, בעל "סדר הדורות".
למד בחדר ובבית בהדרכת סבו ראש הישיבה. ובן למד מפי מורים פרטיים גרמנית, רוסית ולמודים כלליים בתכנית הגמנסיה, ובגיל צעיר מאד קיבל סמיכות לרבנית מאת שלשה רבנים ידועי שם.
בגיל 17 התחיל לפרסם מאמרי בקורת ב"הצופה" ב"הדור" ו"השלוח". מאמריו משכו את תשומת לבו של הד"ר יוסף קלוזנר (עורך "השלוח") ודוד פרישמן (עזרך "הדור") ולפי עצתם נסע לחו"ל להשתלם בלמודים. בשנת 1911 סיים את למודיו באוניברסיטה של ברן בשווייץ וקיבל תואר ד"ר לפילוסופיה.
בתקופה זו בהיותו סטודנט תרגם את "שלומית" של אוסקר וויילד בשביל "המעורר" של י. ח. ברנר.
כשנוסדה ההסתדרות לשפה ולתרבות העברית בברלין בשנת תרע"ב נתמנה למנהל המשרד הראשי, ושימש בתפקידו זה במשך שנתים, עד ועידת וינה שהוא ארגן אותה בימי הקונגרס הציוני ה-11.
בימי משפט מנדל בייליס בקיוב השתתף בהכנת החומר המדעי ביחד עם הפרופ' ה. ל. שטראק להכחשת "מומחיותו" של הכומר פראנייטיס.
נסע ביחד עם י. ל. מוצקין לקיוב לאותו משפט כבאי-כח העתונות הגרמנית ("ברלינער טאגעבלאט", "פאססישע צייטונג" ועוד). פרסמו פרוטוקולים, מכתבים וטלגרמות ממהלך המשפט. עם גמר המשפט יצא בשליחות הועד להגנת מנדל בייליס לטרייסט ושם יחד עם הרב פרופ' צ. פ. חיות סדרו את כל הפורמליות להעברת בייליס ומשפחתו לא"י.
אחרי שגמר את עבודתו זו עלה לא"י בערב פסח תרע"ד.
בפרוץ המלחמה העולמית הראשונה ב-1914 ועם הצטרפות תורכיה למלחמה גורש מהארץ כנתין רוסי ובא למצרים. היה ממיסדי בית הספר העברי לפליטי א"י באלכסנדריה ושימש בו בתור מנהל. עם מורי ביה"ס נמנו יוסף אהרונוביץ, ד"ר מ. זגורודסקי ועוד.
עם גמר המלחמה (1918) חזר ארצה ונתמנה לעורך העתון היומי העברי שנוסד בירושלים "חדשות הארץ" (עד גליון י"ח היה ד"ר ניסן טורוב העורך הראשי של העתון).
בין חברי המערכת היו: זאב ז'בוטינסקי, אברהם לודויפול, מרדכי בן-הלל הכהן, משה סמילנסקי, יעקב פיכמן, ועוד.
במשך שלש שנים (1918-21) ערך את "הארץ". עם השנויים שבאו בעתון בסוף 1921 יצא מן העריכה ועזב את הארץ.
בשנת 1923 נתמנה לעורך "העולם", שנתחדש באותו הזמן בברלין. בשנת 1925 עבר לפריס ושם עבד יחד עם ז'בוטינסקי בסדור האטלס העברי הראשון ו"כל-בו" לתלמידים, וגם היה מעורכי הוצאת "הספר" (שנוסדה לאחר צאת ז'בוטינסקי מההנהלה הציונית ע"י יצחק ניידיץ, נסטיסין, שלמה זלצמן ועוד).
בשנת 1926 הוזמן ע"י, הקולג' העברי בבוסטון