Volume 2

Page 715

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

יצחק מרדכי גולדצווייג

נולד בירושלים, ה, אב תרל"ה (1875), לאביו יעקב מאיר (המכונה "יענקל אפטייקר ", הרוקח הידוע במושבות בראשיתן וביפו, שהתמחה ברוקחות וברפואה בלי לימוד באוניברסיטאות והגיע לידיעה מסוימת במקצועות אלה להלכה ולמעשה). למד בחדרים אצל המלמדים ר' הירש קראניקר ו ר' משה קיידאנר ואח"כ בישיבת "עץ חיים".

יצא לעבודה כפועל חקלאי בפתה תקוה ובהדרכת הגנן חיים כהן התמחה בנטיעת עצי אקליפטוס מטעם פקידות הבארון רוטשילד ונשלח מטעם פקידות הבארון וחברת יק"א לנטוע עצי אקליפטוס במקומות שונים בארץ, ובכללם במושבה חדרה, לשם יבוש הבצות והבראת המקום מקדחת. כשהוקמו המושבות העבריות על אדמת הבארון בגולן (בשטח סוריה) נשלח שמה לעבוד בנטיעות. פעל למען סידור השירותים הדתיים (מקוה טהרה, הבאת שוחט מצפת) בשביל הישוב היהודי המתהוה שם, ומשהכריחה שטנת הפחה הדמשקאי להפסיק את ההתישבות ולהחזיר את המתנחלים לחלק המערבי של ארץ-ישראל, היה הוא בין המעטים שהורשו להשאר שם כעובדים מטעם בעל הקרקע (הבארון). עבד שם 14 שנים רצופות בסידור משתלות ונטיעת עצי זית, מישמש, אפרסקים וכו'. חלה בקדחת צהובה ושחור השתן ונשלח לבית-חולים בדמשק. אחרי שהבריא חזר לצפת, נשא לאשה את שרה חיה בת שלמה יונה . נתמנה מטעם הפקידות כמפקח על העבודה בנטיעת גפנים וזיתים בעין-זיתים, כשישבו שם 15 משפחות אכרים ופועלים ועבדו בנטיעות בניהול הפקידות.

משפסקה שם העבודה עבר ליפו ופתח בית-מרקחת בשם "ירושלים", כי אחרי שהקדחת מוטטה את כוחו לא יכול להמשיך בעבודה חקלאית, ולאחר זמן עזב אח המקצוע הזה ופתח חנות מכולת בנוה שלום.

אחרי פרוץ מלחמת-העולם הראשונה עלה לצפת, ואחרי המלחמה עבד שנים אחדות בבית-המרקחת של יוסף זינגר (בן השוחט ר' יעקב מרדכי מראשוןלציון וחתן שרה איטה פלמן). חזר ארצה והקים בית-מרחץ פרטי עם מקוה בנוה שלום, ומשיסד ר'

בצלאל לאפין את בית-המרחץ של הקהלת ברחוב פינס בנוה צדק, נתמנה הוא למנהל ומשגיח והתמיד במשרתו זו מטעם הקהלת במשך שנים עד שיצא לפנסיה.

צאצאיו: בן-עמ י (נשיא בני א"י בברוקלין); יוסף ; ליבה אשת בנימין אידלמן (מוצא); אסתר אשת ישראל קורן; שולמית אשת משה שוטלנד; מלכה (לונדון).

יצחק שריון (זלקינד)

נולד בדיסנה, פלך וילנה, רוסיה, י"א ניסן תרל"א (1871), לאביו ר' יחזקאל (בן ר' יעקב הלוי זלקינד , ממשפחה מיוחסת בשקלוב) ולאמו, שיינה בת הרב אב רהם רבינוביץ מדיסנה. למד בחדרים. בגיל 11 שנה. נתיתם מאביו, החל ללמוד את השפה הרוסית, לצרכי חיי המעשה. בן 13 החל להתכונן לבחינה בלימודים כלליים ובן 15 עמד בבחינת בית-ספר עירוני ממשלתי וגמר בהצטיינות. עבר למוהילב להמשיך את לימודיו בגימנסיה ממשלתית, אך בגלל ה"נומרוס קלאוזוס" (הגזירה הרוסית הצארית, שלפיה לא נתקבלו יהודים לבתי-ספר תיכונים וגבוהים למעלה מאחוז מסוים) לא נתקבל. אז החליט להתכונן לבחינה כ"אכסטרן" (תלמידחוץ), עבד כפקיד אצל עורך-דין והתאמן בכתיבת בקשות ותעודות רשמיות ברוסית ובשעות הערב היה ממשיך ללמוד גמרא ומפרשיה.

בסוף החליט לא להתדפק עוד לשוא על שערי ההשכלה הרוסית הנעולים בפני יהודים, עלה ארצה והגיע ירושלימה ביום כ"ד כסלו תרמ"ט.

ביפו עיכבה אותו פקידות-החוף הטורקית בגלל האיסור שנגזר על עלית יהודים מרוסיה. בא העסקן הירושלמי ר' משה ויטנברג (בעל דודתו חסיה אחות אביו) ונתן בעדו ערבות, שלאחר שלשה חדשים יצא

מהארץ כדרישת ה"חוק''. והואיל ולא רצה לעזוב את הארץ קיבל עליו את הנתינות הטורקית והחליף את שם-משפחתו מ"זלקינד" לשריון . עבד זמן-מה כמזכיר אצל דודו ואח"כ פתח חנות לנייר ומכשירי כתיבה ליד שער יפו.

נשא לאשה את צפורה בת ר' חיים רפאל ויטנברג (אחי דודו ר' משה ) מויטבסק.

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 715). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/715