ובהוראה, ובהן רכש לו את הדבר היקר ביותר את דעת החיים .
בתחילה פירסם כמה עשרות שירים ליריים לסיפורים הומוריסטיים אחדים ומאמרי בקורת ביידיש (בעתון היומי "טאגבלאט" ובמאספים ספרותיים) ונמנה עם עוזרי "דער יודישער ארבייטער", שבועון פועלי ציון בגליציה. בחורף תרס"ח לקח ממנו י. ח. ברנר, שבא אז, אחרי הפסקת "המעורר'', מלונדון ללבוב, כמה שירים בפרוזה קטנים וקלי-ערך ושלהם לד. פרישמן בשביל המאסף השני של "ספרות" שיצא בעריכתו. השירים נדפסו במאסף. סיפורו העברהראשון בשם "תנאים" נדפס ב"השלח', בשנת תרס"ט.
מעורב היה בסביבה הספרותית שבלבוב, של כותבי יידיש ועברית, אך ביחסים קרובים היה ביחוד עם שני אנשים משתי קצוות: א. מ. ליפשיץ וג. שופמן. הראשון השתדל להדריכו ברוח היהדות הצרופה וג. שופמן הדפיס במאסף "שלכת" משל ב. ארבעה שירים ליריים ואת הנובילה הגדולה "מן המגרש", שעשתה אז רושם בריאליותה הדשנה, המנדלאית.
מעתה התמכר כולו לכתיבה עברית ופירסם שירים וסיפורים כמעט בכל הפריודיקה העברית של השנים ההן.
כשעלה בחורף תרע"ד לא"י השתתף בשבועון "הפועל הצעיר", שהיה אז הבמה הספרותית המרכזית בארץ, בירחון "מולדת", ובימים שברנר ערך את המדור הספרותי ב"האחדות" פירסם גם שם כמה דברים.
הירחים הראשונים לשבתו בארץ (והוא אז בן ב"ה) היו לו כבחרות שניה. הישוב הצעיר, הספרות הצעירה, התחדשות הלשון, שיטת ההתישבות החדשה של המשרד הא"י, ראשית אירגון הפועלים - הכל היה מלא חן עלומים, תום וטוהר וחלום-תחיה, מעין רקמה של תכלת-רקיע, זהב-חולות וירק-פרדסים. היתה זו שנת התעוררות ועלייה ותקוות טובות להתפתחות הישוב. הלשון העברית חגגה את נצחונה במערכת החינוך עכר באביב את הארץ מים המלח ועד מטולה, והיה זה מסע-קסם אשר לא ישכח.
פתאום פרצה המלחמה והחשיבה את חיי הארץ ודילדלה את הישוב במשך ארבע שנים. באותן השנים נתן את עיקר כוחו לעבודה בהוראת הלשון העברית וספרותה, תחילה בגימנסיה "הרצליה" ואח"כ בבית-המדרש למורות ע"ש לוינסקי בהנהלת ד"ר טורוב. עם הגירוש הלך עם משפחתו (בקיץ תרע"ו נשא את אולגה בתו של יצחק ליפאבסקי, שנשלח בשעתו עם ז. ד. ליבונטין ליסד את אפ"ק) לזכרוןיעקב וכעבור חודש לחיפה, ועבד שם בביה"ס הריאלי בהנהלת י. עזריהו. באותן השנים עסק, בתור נתין אוסטרי שהיו לו קשרים עם הקונסולים (יחד עם ר' בנימין), בהגשת עזרה לרבים שהיו נתינים בסכנה מצד השלטון התורכי.
אחרי המלחמה נסתעפה ונתחזקה פעולתו הספרותית, שהבשילה יצירות רבות, בסיפור ובשיר ובמסה, בתרגום ובעריכה - פעולה הידועה לכל. גם מעסקנות ציבורית לא משך ידו. היה מראשוני החברים של בית משפט השלום העברי, ממיסדי וראשי אגודת הסופרים, חבר ועד אגודת המורים, מיסד ומזכיר הכבוד הראשון של קלוב פא"ן, אח"כ סגן נשיא בית ביאליק, חבר הקורטוריון של מוסד ביאליק, חבר הועד המרכזי של ועד הלשון ועיר.
בשנת תר"ץ קיבל את פרס ביאליק של עירית תל אביב בעד הרומן "אהבה זרה".
עד תש"ג היה מורה ומנהל בבית הספר התיכוני למסחר, וכתום שנה זו עזב את ההוראה וחי על הספרות בלבד ועורך את הירחון לנוער "עתידות".
ספריו : תמול, שירים, הוצאת "השרון", יפו, תרע"ה. חברים, שני סיפורים, קופת הספר, תרפ"ו. משא בהרים, הוצ, "מצפה", תרפ"ז. פרקים מחיי יעקב רודורפר, הוצ, "הדים", תרפ"ח. תמונות מבית מבשל השכר, הוצ, "מצפה", תרפ"ט. ספורים, הוצ' "דביר", תר"ץ. תורת הספרות העברית והכללית, שני חלקים, הוצ, "מצפה", תר"ץ. פלח הרמון, מאגדות העמים, הוצ, "מצפה", תרצ"ד. הדס, מאגדות העמים, הוצ, "מצפה", תרצ"ו. עלי אדמות, סיפורים, הוצ, "מצפה", תרצ"ו. מבחר השירה העברית החדשה, הוצ, שוקן, תרצ"ח. אהבה זרה, רומן, הוצ, "מוסד ביאליק", תרצ"ט. מנורת הזהב, ספר מעשיות, הוצאת "מסדה", תש"ג. הנשאר בטוליצה, סיפור היסטורי, הוצ, "מסדה" תש"ג. גננים, רומן, הוצ' "מסדה", תש"ד. כעיר נצורה, סיפור של תל-אביב, הוצ, "מסדה", תש"ה. הנעל הקטנה, ספר מעשיות, הוצ, "עם עובד", תש"ז.
תרגומים : סינבה סולבאקן, סיפור לב. ביירנסון, הוצ, שוקן. על אדמת נכר, סיפורים למ. י. ברדיצ'בסקי, הוצ, שטיבל. חלק מיומני הרצל, מדינת היהודים, הוצ, "מצפה". דון קרלוס לפ. שילר, הוצ' שטיבל. הערכה חדשה להיסטוריה לא. שפנגלר, הוצ' "הדים". רובינסון קרוזו לדניאל דיפו, הוצ, "מסדה". אהל הדוד תום לב. סטוא, הוצ, י. שרברק. סיפורי האודיסיאה, הוצ, י. שרברק.
ערך: הדים, דו-ירחון (עם יעקב רבינוביץ) תרפ"בתרפ"ח ; גדיש, דברי ספרות ומדע, תר"ץ: אלמנך "מצפה", תר"ץ : ספרי פרוזה בהוצאת "מצפה"; כפר "קופת הספר"; ספר השנה של א"י, תרצ"ה: "מאזנים'', שבועון; ספרי שירה ופרוזה של מוסד ביאליק; סדרים, מאסף סופרי א"י תש"ב; דברי סופרים, כנ''ל, תש"ד; מספרי "מסדה"; משנת תש"ד עורך "עתידות", ירחון לנוער.
מוכנים לדפוס: צל צהרים, ספר שירים. בצל אנשים טובים, ארבע נובילות. נערים,