אשר הקימו. בשנת תרפ"ה הקדיש את הבית במשרד הרבנות, בשם משפחות ברוכוף ויששכרוף. משרד הרבנות קבע כי שני אפוטרופסי המוסד צריכים להיות תמיד הרב הראשי לא"י הראש"ל והגדול שבמשפחת ברוכוף. לפי זה שמש כאפוטרופוס ומנהל "בית היתומים" משנת תרפ"ה עד יום מותו. נוסף לכך מלא תפקידים צבוריים רבים. היה חבר ועד עדת הספרדים בירושלים, חבר ועד בית העלמין, חבר הסתדרות הספרדים, חבר ועד עדת הבוכארים, אפוטרופוס על הקדשות הבוכארים, חבר ועד העיר ליהודי ירושלים, חבר ההנהלה של ישיבת "פורת יוסף". ציר אספת הנבחרים הראשונה. בשנת תרפ"ט מינתה אותו הרבנות הראשית לחבר הועדה לפקוח על הכותל המערבי. נפטר בירושלים בו, באדר תש"ו (1946).
הניח אחריו שני בנים - משה ואהרן - ושבע בנות.
יצחק א. נבון
נולד באדירנה (אדריאנופול), טורקיה האירופית, י"ג אייר תרי"ט (1859), לאביו החכם ר' אליהו , מחכמי העיר וממשכיליה ועסקן צבורי בעירה היהודית בה, ולאמו שרה לבית גבאי-אשכנזי . זוהי משפחת נבון הידועה, שהקימה מתוכה רבנים רבים בערי טורקיה ובירושלים, ואחד מבני משפחה זו, יוסף נבון ביי, תושב ירושלים, עזר בשעתו ברכישת הקרקעות למושבות הראשונות, בבנין שכונות מחוץ לחומה וקיבל זכיון לסלילת קו-רכבת מיפו לירושלים. למד תורה וחכמה מפי אביו ומשאר החכמים והרבנים שבעיר, שבימים ההם היתה מרכז חשוב לתורה ולחכמה.
בהיותו בן 18 עבר עם הוריו לאיסטמבול. שם נתמנה אביו למנהל בית-הספר העברי "אהל משה ויהודית" ברובע האסיאטי חאידאר פאשה, שנוסד על-ידי הגביר הנדיב משה בר-נתן , ואחרי זמן קצר נתמנה הוא, יצחק, למזכירו הפרטי של בר-נתן ושימש במשרה זו במשך עשרות שנים. בהשפעתו תמך בר נתן בבתי-ספר עבריים בעיר ועזר לסופרים עבריים ולחלוצים שעברו בעיר בדרכם לארץ-ישראל. יצחק נבון נמשך עוד בצעירותו לחיבת ציון, חתם על "הצפירה" והחליף מכתבים עם סופרי הדור ההוא: קלמן שולמן, חיים זליג סלונימסקי ונחום סוקולוב עורכי "הצפירה", דוד גורדון עורך "המגיד", ועוד רבים. לבקשת סוקולוב התנדב להיות הכתב הקבוע של "הצפירה" ו"האסיף" מטורקיה. כתב גם בעתוני היהודים באיסטמבול, על פי רוב בכינויים "בן-אמתי", "ינון", מאימת הצנזורה של עבדול חמיד. כשביקר הרצל באיסטמבול אצל השולטן ביקש ממנו סוקולוב טלגרפית הודעות מפורטות על הביקור, וכשבאו הרצל ובני לויתו שמה נפגש עמהם לפני הביקור בארמון השולטן. יסד יחד עם אביו ועם חברו יצחק קריספי בית-ספר, שלימדו בו עברית בעברית. עזר ליוצאי רוסיה בדרכם לארץ-ישראל. אביו סידר את הקידושין לאליעזר בן-יהודה עם ארוסתו דבורה בדרכם ארצה. עזר בהשתדלותו להשיג בשביל בן-יהודה רשיון להוצאת העתון "הצבי" בירושלים, ואף הצליח בהשתדלותו לבטל את גזירת הסגירה שנגזרה על העתון בשל פעולות קנאי ירושלים. בפעולותיו בהנהגת הקהלה שבפרבר גאלאטה הכניס בה סדרים טובים והבריא את מצבה הכספי. במשך כמה שנים היה סגןנשיא בועד הכללי של העדה, אח"כ בועד הפועל שלה. נמנה בין החברים הראשונים של "בני ברית" והרבה לעשות לטובת מפעלי החסד והתרבות. היה פעיל כזמר בעל קול נעים וכעסקן בחבורת ה"מפטירים" (המתאספים בערי טורקיה בבתי-הכנסת ומזמרים במקהלה פיוטים וזמירות לפני תפלת מנחה), אסף את שירי ה"מפטירים" וערך והגיה את כתבי-היד של שירים כאלה שנאספו על-ידי ר' בנימין בכר יוסף ויצאו בספר בשם "שירי ישראל בארץ הקדם".
בתרנ"ח ביקר בארץ וסייר בה לארכה ולרחבה כחודש ימים. בשובו לאיסטמבול המשיך את קשריו עם הארץ, ותוך עסקנותו בקהלה שם הוסיף לעזור לשד"רים הבאים מהארץ, המליץ עליהם בפני הגביר בר-נתן ואחרים, השפיע לישוב סכסוכים בענין הרבנות בירושלים ועזר לבאים מהארץ להשתדל בענינים שו