בגובה 20 מטרים, וגם עבודה זו עשה תוך מחסור במכשירים הדרושים.
הצטרף בין הראשונים לחברת "פרדס" ואחרי מלחמת-העולם הראשונה התמסר בעיקר לפרדסנות. את בנו בכורו שלח לפאריס ללמוד רוקחות, ואחרי שובו פתח בית-מרקחת במושבה, ואת צעיר בניו חינך לחקלאות, ומשמלאו לו 65 שנה פרש מן העבודה ובנו זה מנהל את המשק במקומו.
צאצאיו: יצחק, רבקה אשת יהושע גולומביק, דבו רה אשת מרדכי נוסינוב, רחל אשת זאב זובאק, דוב.
יעקב גולדמן
נולד בפלונסק, פלך פלוצק (פולין), כ"ו אייר תרנ"ו (1896), לאביו אברהם (ממשפחת רבנים ולמדנים) ולאמו רחל בת זאב סגל (דודו של נחום סו קולוב) . קיבל חינוך מסורתי בחדרים.
עלה ארצה עם הוריו בתרס"ז והתישבו בירושלים. למד בישיבת "תורת חיים" בהנהלת הרב יצחק וינוגראד (ר' יצחק מתמיד) מפי ר' אברהם משה קצנלבויגן. חלה בקדחת, ולעצת הד"ר מזיא עבר לביתהחולים היהודי ביפו בהנהלת הד"ר חיים חיסין , ואח"כ למד בבית-המדרש של הרב ברכות שליד הת"ת "שערי תורה" בנוה שלום, שמע שיעורים מפי הרב א.י. קוק והרב זלמן שך הי"ד, היה מבאי ביתו של הרב קוק וזמן-מה אף גר אצלו. בהשפעת הרב קוק הונהג לימוד מלאכה במחצית שעות היום לחלק מתלמידי הת"ת. למד עבודות מתכת במוסד זה, שהתפתח לבית-ספר למלאכה בשם "שערי תורה" בהדרכת בןציון אוירא (לופט) והמהנדס עוזרמן, ואח"כ עבד בבתי-החרושת של ליאון שטיין ושל ואנגר.
בראשית תרע"ג הוזמן לנהל את בית-המלאכה "שערי תורה" והעמיד דור של חניכים (ביניהם בעלי המפעלים "לפיד" ו"עשת" ועובדים במפעלי הרכבות ובמפעלים ממשלתיים ופרטיים). החל לייצר בביתהמלאכה קופות-ברזל העומדות בפני אש, ולעצת הסופר אברהם לודויפול , סוכן-הביטוח הראשון בארץ (סוכנה של החברה "הבאזילאית", שהפרישה חצי פרמיה לקה"ק) הציג בל"ג בעומר תרע"ד קופה מתוצרתו במבחן האש בנוכחות דיזנגוף ואחרים מותיקי הישוב, ואחרי שעמדה במבחן החלו קונים אותה. הקונים הראשונים היו: מאיר דיזנגוף, בצלאל יפה , שמחה גולדברג, גמילות-חסד רחובות, ז. ד. ליבונטין , בנק אפ"ק ועוד. באותו הזמן היה מפעילי "המכבי" ואחד מחבריו הראשונים שנלחמו במסירת נפש במיסיון ביפו, ופעיל בחברת "לינת הצדק" ביחד עם יעקב חבס, שלמה גוטפריד, חמדה חבס ובתיה קוק.
השתתף ביסוד חברת "מגרש גנים" שהתמזגה עם "עיר גנים", שרכשה את הקרקע ליסוד רמת-גן (ביזמת ד"ר י. ל. מטמן-כהן) ושנתים עמד בראש הועד, ובאותו זמן היה החולם-הלוחם מיכאל הלפרין הגזבר של הועד והשיג בעזרת יהודה פרנקל (נדיבי) ששימש כפקיד ראשי במזכירות מושל המחוז ביפו, רשיון להנחת פסים ודקובילים מיפו לעיר גנים לשם העברת מים.
במלחמת-העולם הראשונה עבד בשרות הממשלתי למלחמה בארבה בתפקיד "מאמור אל-ג'יראד" והשתמש בקשריו עם קציני הצבא בנגב להצלת יהודים שנתפסו כמשתמטים ועריקים ("פארר"). בעת הגירוש הכללי מיפו ות"א באביב תרע"ז עבר לרחובות ועבד כמכונאי אצל יהודים וערבים במושבות הדרום ובכפרים, בתיקון המכונות ביקב ראשון לציון ובתיקון כלי-רכב ומכונות לצבא הטורקי והגרמני.
אחרי הכיבוש הבריטי חזר ליפו, ובאין גוף צבורי שיטול עליו את האחריות להחזקת בית-הספר למלאכה "שערי תורה" פתח וניהל את המוסד על חשבון עצמו וקיימו מהכנסות שכר העבודות (לאחר זמן קרא "המזרחי" את שמו על המוסד).
ארגן לפי הדרכת נטע הרפז, דוד בלוך-בלומנפלד, יהודה זריז ורחל ינאית את פועלי המתכת לאגודה מקצועית, ייצג אותה כחבר ובא-כחה במועצת פועלי יפו ונבחר בשמם כציר באספת הנבחרים הראשונה ברשימת "אחדות העבודה".
בתרפ''ד נסע בהמלצת ההנהלה הציונית לסייר את בתי-הספר למלאכה במצרים ועפ"י המלצת מיניסטרהחינוך פהמי ביי נתקבל בכל מקום בכבוד וניתנה לו העזרה לסיוריו, וכשחזר פרסם ב"הארץ" את רשמי מסעו וסיוריו.
בשנת תר"ץ נשא לאשה את אסתר בת אלישע שוויצר, מקמניץ-פודולסק (אחות הרבנית דבורה אשת הרב משה קלירס, אב"ד וראש ישיבה בטבריה).
במשך הזמן פיתח את מפועלו לייצור קופות וארונות משורינים, שהעסיק פועלים לעשרות ולפעמים אף למעלה ממאה. ב-1933 העביר את המפעל שנקרא בשם הפירמה מפעלי "מגן" - יעקב גולדמן לבנין מיוחד. יצר ובנה גם חדרי-אוצר משורינים ברוב הבנקים בארץ, וגם אצל הערבים בארץ, וכן ביתר ארצות המזרח התיכון ובמצרים ובפרס. המציא שכלולים רבים וקיבל פטנטים עליהם, ותוצרתו צוינה במדליות זהב בתערוכות תוצרת הארץ בשנות 1932, 1934 ו-1936.