Volume 2

Page 752

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

כירו את סיסמת בן-יהודה : "דבר עברית - והבראת !" נפל לפתע ולא קם עוד.

הובא לקבורה בזכרון יעקב.

צאצאיו: עליזה (אחות רחמניה) אשת אריה מירקין (חבר אולפן הרדיו, ירושלים); תקוה (חיילת משוחררת); חגי (בפקידות היקב בראשון לציון); מרדכי (פקיד בברקליס בנק, חיפה); יפרח (בפקידות הדאר, חיפה).

רבקה בולקין

נולדה בסלונים, פלך גרודנה, רוסיה, בשבת תקצ"ו (1836), לאביה ר' משה הכהן מציק . קיבלה חינוך מסורתי ונישאה לאלחנן בולקין, סוחר ובעל תעשית טויה ואריגה בביאליסטוק. השתתפה עם בעלה ביסוד אגודה לישוב ארץ-ישראל וכשקנו נחלה על-ידי אברהם קופלמן , שבא בשליחות הרי"מ פינס , חבר בעלה מישיבת רוז'ינוי, ומיסדי פתח תקוה לרכוש מתנחלים להחיאת המושבה העזובה, עלתה ארצה עם בעלה

וילדיה בראשית תרמ"ג. בחוף יפו נתקלו בגזירת השלטון הטורקי למנוע את העליה. בעלה ובנה בכורה יעקב הועלו על החוף בגניבה בשכר שוחד ביפו, והיא ויתר ילדיה ועוד עולים "מוחזרים" הועלו בגניבה במחיר שוחד אחר לחוף בירות. היא לא יכלה להסתנן ארצה דרך הגליל כיתר העולים. הסתתרה שבועיים בבירות ובצאתה אל הרחוב כיסתה את פניה כמנהג הערביות, עד שבא יהושע שטאמפר מפתח תקוה, העיד עליה ועל ילדיה שהם שלו והכניסם ארצה, והתישבו במושב יהודיה.

כאן נתנסתה בכל התלאות של נשי המתישבים הראשונים: קדחת, מחלות ילדים ואף קבורת ילדים, מחסור, רכיבה ליפו בלוית ערביה שומרת על חמור או גמל להביא מצרכים (פעם עיכבתה גאות הנחל בחורף מהגיע לביתה והוכרחה לסור ללון אצל משפחה ערבית בכפר חייריה ונהגו בה הכנסת-אורחים בכבוד), בישול ואפיה תוך מחסור בדלק, טחינת גריסים בטחנתיד ערבית מחוסר אפשרות לאפות לחם כהוגן, ותוך כך עזרה לבעלה בנסיונו החלוצי הנועז ליצור תעשית

טויה ואריגה ביהודיה ולעשות מצמר מקומי טליתות ועבאיות וחרדה לשלומו בעת נדודיו לרכישת צמר ולמכירת תוצרת ולא פעם חזר הביתה מוכה ופצוע אחרי ששודדים ערבים התנפלו עליו בדרך וגזלו כל אשר לו. כן הוכרחה לתפור הלבשה לילדיה ולעשות להם אפילו כובעים ונעלים בעצם ידה.

משנתקבל בעלה לעבודה טכנית ביקב בראשון לציון, אחרי שנכשל נסיונו התעשיתי החלוצי, הוטב מצב הפרנסה, אך החיים נשארו קשים, בלי עזרת בעלה טיפלה בילדים, ונוספה החרדה לשלומו בדרכיו לראשון לציון והביתה.

מצבה הוטב בתרמ"ח כשבעלה העביר את כל משפחתו לראשון לציון ולאחר זמן אף רכש מגרש והקים שם את ביתו. ושוב פקד האסון את המשפחה, כשבעלה נפל בעת עבודתו ביקב ועצם ירכו נשברה ואחרי טיפול ממושך מאד נשאר בלתי מוכשר לעבודה. אז פתחה חנות בכסף הפיצויים שקיבל בעלה מקופת התגמולים של היקב ונטלה עליה את עול פרנסת המשפחה.

בתרס"ה נתאלמנה מבעלה. המשיכה לעבוד ולעמול ולעת זקנה ראתה נחת מצאצאיה ומהתפתחות המושבה ובנין הארץ.

נפטרה בראשון לציון, י"ג כסלו תש"א (13.12.40) והובאה לקבורה במקום שהכינה לה ליד בעלה בהר הזיתים בירושלים.

יהושע חנקין

נולד בקרמנצ'וג, פלך פולטבה (אוקראינה), כ"ז כסלו תרכ"ה (26.12.1864), לאביו יהודה ליב (בעל אחוזות ועוסק בחקלאות בדרום-רוסיה וממיסדי ראשון לציון), ולאמו שרה . למד ב"חדר", בבי"ס ובגימנסיה רוסית בקרמנצ'וג, ברדיאנסק וחרקוב וגמר שבע מחלקות. נמשך אחרי תנועת "נארודניה ווליה".

הפרעות בדרום-רוסיה ב-1881/82 הפנו את מבטו ציונה, וכשעלה אביו ארצה בתרמ"ב והצטרף לעשרה הראשונים של מיסדי ראשון לציון, קיבל הוא את המפנה הזה בהתלהבות והתמסר לעבודת המשק, ולהתנגדות-הגבורה למתנפלים, שהשתתף בה בכל עת כאחד מטובי הלוחמים. אך הנה בא שעבוד חדש לשלטון העריצות של פקידי הבארון הנדיב בנימין רוטשילד , שאמנם הציל את המושבה מכשלון ותמך באכריה בשנות-בראשית הקשות, אך בית חנקין לא ביקש ולא קיבל שום תמיכות והתקיים בכוחות עצמו, ועל כן מובן, שר' יהודה ליב חנקין ויהושע בנו היו מראשי המורדים בשלטון הפקידות. מהם לא יכול הבארון לשלול את התמיכה ואף לא לגרשם מהמקום, כי הם לא הוכרחו לרשום את אדמתם על שמו. אך מאחר שהיה חשש כי בגלל התנגדותם ירגז הבארון ויסלק את ידו מכל ענין התמיכה בישוב, נעתרו לשידולי ראשי "חובבי ציון" מרוסיה, מכרו את אדמתם, ביתם ומשקם ועברו ב-1887 למושבת הביל"ויים גדרה. כאן

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 752). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/752