Volume 2

Page 765

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

ר' שפסיל שוחט בעל מלון ור' משה קרמר ), ואחרי שבועיים נמצאה להם שיירה לעלות ירושלימה על גבי פרדות וגמלים (לינות לילה ברמלה ובבאב-אל-ואד). כאן מצא את עקבות הכשלון ברכישת אדמת יריחו להתישבות חקלאית, ולכן עסק לעת עתה במסחר והפסיד בו את כספו. עבד זמן-מה כתופר-מגבעות אצל גרמני, עד שההוא זרק לו פעם בכעסו מגהץ לוהט אל ראשו. הצטרף למיסדי מאה שערים, אך מחוסר פרנסה חזר לבדו ללונדון, המשיך שם בעסקו כשנה וחסך כאלף לירות, חזר ירושליימה ובנה בתרל"ד את ביתו בין עשרה הראשונים במאה שערים ואת יתר כספו הלוה לבונים אחרים. משפיגרו בתשלומים ולא נשאר לו כסף למחיה יצא שוב ללונדון עם משפחתו, שהה שם כשנתיים ופיתח את עסקו, תמך בשד''רים ועשה תעמולה בין הסוחרים לתמיכה במוסדות ירושלים ולמען ישוב ארץ-ישראל. בשבט תרל"ז עלה ארצה בפעם השלישית עם משפחתו והביא אתו סחורות שונות, ביניהן 20 חביות דגים מלוחים (אז הובא מצרך זה בפעם הראשונה לירושלים). הפעם מצא התעוררות מחודשת ליסוד מושבה. הצטרף לחבורת הרי"מ סלומון , ר' יהושע שטאמפר ור' דוד גוט מאן ונסע עמהם בקיץ תרל"ח לסייר קרקעות שהוצעו למכירה וכשהתקשרו בתיווכו של חיים אמזלג (סגןקונסול בריטי ביפו) לקנית 3375 דונם מאדמת סלים קסר (החלקה הראשונה של פתח תקוה) נתן צ'ק על 300 לירות על בנק לונדוני לדמי קדימה. סבל רבות בהרפתקאות שבאישור הקניה והעברת הקרקע ובהקמת הישוב על הקרקע. (אשתו סירבה לצאת אתו למדבר שממה והרב שמואל סלנט פסק שהיא זכאית לדרוש ממנו גט. אז טען, שבהיות ולפי דעתו ודעת "פקחים" אחרים עושה הוא מעשה שגעון, הריהו "בלתי שפוי בדעתו" ועל פי הדין פסול הוא לתת גט. בסוף עודדו אותה ר' שמואל סלנט והרב י. ל. דיסקין והסכימה ללכת אחרי בעלה "לארץ לא זרועה"). למעלה משלש שנים עבד וסבל עם ראשוני פתח תקוה מחסור, מחלות וטיפול קוסם ורופא ערבי, חוסר דירה והכרח להרוס בית שנבנה בלי רשיון, ולפעמים אף רעב ממש (כשגאו מי נחל מוצררה ולא יכלו להביא קמח מיפו - ואף הוא עצמו הוכרח פעם לחזור ריקם משליחותו בגלל מעצור זה). בתרל"ט היה להם יבול מבורך, ואז העלו על גבי 30 גמלים לירושלים את המעשר מיבול אדמתם. אך בשנים שלאחריה היו יבולים זעומים והמלריה הפילה חללים לרוב, ומשפחות המתנחלים החלו עוזבות את המקום. גם הוא לא יכול להמשיך, כי אזל כל כספו, ואחרי שמכר את תכשיטי אשתו להוצאות הדרך יצא עם משפחתו בקיץ תרמ"א ללונדון להבריא שוב את מצבו החמרי ולהצטייד בכסף על מנת לחזור ארצה.

בלונדון ובמסעיו המסחריים הוסיף לעשות תעמולה למען ישוב ארץ-ישראל, ובהיותו בפאריס בקיץ תרמ"ג השתדל והצליח להתקבל לראיון אצל הבאתן בנימין רוטשילד וביקש את עזרתו לביסוס פתח

תקוה. הבארון לא נעתר לו מיד והוא שלח להרי"מ סלומון ור' דוד גוטמן תזכיר מנוסח בצרפתית יפה, בקשה אל הבארון וסיפור פרשת תלאות המיסדים שיחתימו עליו את המתנחלים וישלחוהו לו לשם מסירה לבארון. אך הם לא עשו כעצתו, כי בראותם כיצד משתררת פקידות הבארון על ראשון לציון וזכרון יעקב לא רצו שגם למושבתם הם תוכנס הפסולת של התרבות הצרפתית במקום התרבות הישראלית הירושלמית.

באותה שנה עלה ארצה בפעם הרביעית , לבדו, תיקן את הריסות ביתו בפתח תקוה, בנה עוד בית בן שתי קומות ונטע כרם זיתים וכרם גפנים. זה היה בעת שמחדשי הישוב הקימו את משכנם בכפר יהודיה והזמינו גם אותו לבנות שם, אך הוא הצטרף להרב אריה ליב פרומקין והחליט שהישוב צריך להיות דוקא בתוך נחלת האכרים, בפתח תקוה ולא במקום רחוק ממנה.

בראשית תרמ"ד יצא שוב ללונדון, עסק במסחרו והצליח ולרגל מסע מסחרי ללייפציג בסוף הקיץ יסד שם חברת ישוב ארץ-ישראל ואח"כ יסד חברה כזו גם בלונדון ונבחר כציר בשליחותה לועידת חובבי

ציון בקאטוביץ. בא בדברים עם קלמן זאב ויסוצקי ויתר ראשי התנועה, הסביר להם את מצב המושבות בארץ ואת לבטיהם וצרכיהם של המתנחלים והועידה הקציבה עזרה כספית לפתח תקוה ולגדרה. בדרך חזרה שוב נתקבל לראיון אצל הבארון רוטשילד, והפעם כבר גילה הבארון נטיה להכניס גם את פתח תקוה לתכנית פעולותיו בארץ. אח"כ עלה ארצה בפעם החמשית . השתדל לטובת פתח תקוה ובנינה, בנה את בית-המרחץ בכספו והחליף מכתבים עם ד"ר י. ל. פינסקר בהצעות תיקונים בניהול הענינים מטעם חובבי ציון. ושוב יצא ללונדון ובטבת תרמ"ו עלה בפעם הששית והביא את משפחתו. באותה שנה חגג את חנוכת ביתו והכניס ספר-תורה לבית-הכנסת בחגיגה מפוארת. ושוב לא הספיק היבול הזעום למחיתו, ושוב יצא ללונדון כדי להרויח סכום מספיק לבנין בתים, ששכירותם תכניס לו 8 לירות לחודש למען

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 765). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/765