יוכל כבר להשאר בארץ בלי דאגת פרנסה ויציאות נוספות לחו"ל. בדרך סר לברלין והצליח בהשתדלותו אצל הרב עזריאל הילדסהיימר לטובת פתח תקוה. וכשהגשים את תכניתו בלונדון עלה ארצה בפעם השביעית. באותו זמן שימש ביתו מבצר לנשים ולטף בעת התנפלות הערבים על המושבה, עד שבאה עזרה צבאית מיפו ובפורעים נעשו שפטים. בתו רבקה יצאה ברכיבה על סוס להזעיק את הגברים שהיו בעבודה בשדות, ואז כינוה הערבים בשם "בקי אפנדי".
משפחתו ההכנסות מבתיו בלונדון יצא שמה שוב עם משפחתו, הצליח לצבור כסף, עלה בפעם השמינית, נטע כרמים ובנה בתים בפתח תקוה, אך הכנסות מספיקות לא קיבל ושנת השמיטה התקרבה. מכר את כלי ביתו וחפציו במכירה פומבית וכך אסף כסף להוצאות הדרך לצאת שוב ללונדון. בשלש השנים שישב שם הצליח לחסוך רכוש הגון, ובתר"ן מכר את כל בתיו ועלה ארצה בפעם התשיעית, ובהיותו כבר חלש לעבודת האדמה התישב ביפו, ובראותו שהיהודים שהתרבו בעיר מוכרחים לדור בבתי ערבים בשכירות גדורעיתו, רחל לאה לה קנה מערבי 15.000 אמות אדמת חול מחוץ לעיר ובנה בתים על מנת למכרם ליהודים בתשלומים לא גדולים מדמי השכירות שהם משלמים. לשכונה הזאת קרא נוה שלום. (המוכר לא רצה לקבל ממנו את מחיר הקרקע בצ'ק, והוא עצמו הוכרח לנסוע ירושלימה ולהביא מבנק ואלירו את המחיר במטבעות זהב, בשק של בד חגור על מתניו מתחת לבגדיו, וכמה ימים אח"כ עוד כאבו מתניו מכובד המשא - כזה היה הטיפול בכספים בארץ לפני היות בה שרות סדיר של בנקים). לחגיגת הנחת אבן הפנה בט"ו באב תר"ן הוכרח להעמיד חמורים להרכבת הבאים לחגיגה, כי לא היו מוכנים לבוסס ברגליהם מרחק רב בחולות השממה, וכל-שכן שלא רצו לקנות בתים בשכונה למרות המחירים והתנאים הנוחים, זמן מה גר לבדו בביתו שבשכונה בין הבתים הריקים. באחד הלילות התנפלו עליו שודדים ערבים, נאבק עמהם, הוציא סכין מיד האחד, ואחרי שהבטיח להם מתנת ממון הרפו ממנו והלכו להם, כשחלתה אשת הרב הראשי ר' נפתלי הרץ הלוי, באה לעצת הרופאים להחלפת האויר לנוה שלום. כשהבריאה, קנה הרב את הבית הראשון ממנו, אח"כ נמצאו קונים לכל הבתים שבנה. ברצותו לבנות עוד בתים וכספו אזל יצא שוב לסחור בלונדון ואחרי כשנתים עלה בפעם העשירית, בנה עוד בתים, הקצה מגרש לבית-כנסת ובנה מרחץ ומקוה בשכונה. פעם, בעת תיקון שעלה לעשות במשאבה על גג המרחץ ביום ו' אחה''צ, נפל מגובה 12 מטר ויצא שלם בלי פגע. אז נדב סכום הגון לבנין תלמוד-תורה בפתח תקוה ויחד עם ר' אברהם קופלמן אסף את יתר הסכום.
באותו הזמן הציעו לו 375 דונם קרקע במקום שעליו נבנתה אח"כ תל-אביב. אחרי שנתן 30 נפוליונים דמי קדימה והחלו בפעולות להעברת הקרקע על שמו, הסתערו עליו "יורשים" מיפו, ואח"כ גם מקאהיר ובסוף אף מאלכסנדריה וכולם סחטו ממנו כספים, עד שבסוף הוכרח לוותר על דמי-הקדימה ולמשוך את ידו מהקניה.
ושוב אזל כספו ושוב יצא לשנתים ללונדון והצליח מאד בעסקיו, חזר והרחיב את הישוב בנוה שלום, ושוב יצא וצבר כסף וחזר והוסיף בנינים, מכר חלק ונדב חלק מהמגרש לבנין התלמוד-תורה "שערי תורה" ועזר לר' משה בצלאל טודרוסוביץ באוסף כספים להקמת הבנין. ועוד שלש פעמים יצא ללונדון ובתרס"ו עלה בפעם החמש-עשרה והאחרונה והוסיף עוד בנינים בנוה שלום ובנה את בית-הכנסת "שונה הלכות".
בתקופות שהותו בלונדון היה מבאי-ביתו של השר משה מונטיפיורי. השתדל להשפיע על סיר ליאונל כהן ועל הבנקאי סמואל מונטגיו (שקיבל אותו לראיון בשעת שיעורו בתלמוד, כי שעתים בכל יום היה מתפנה מעסקיו ללמוד תורה), שישקיעו כספים בבנין ארץ-ישראל. כן עשה תעמולה בין יהודי לונדון בעד רכישת מניות "אוצר התישבות היהודים" ואף הוא עצמו קנה מניות רבות.
בעת בנין בית-הכנסת הנ"ל נפל מעל גזוזטרה ושבר רגל. שני רופאים התיאשו מחייו, אך הרוקחהרופא יעקב גולדצווייג ("יענקל אפטייקר") ועוד-טיפלו בו והשיבו את רוחו אליו. תאונה זו עוררה בו את הרעיון לחזק את לימוד התורה ביפו ולעצת הרב ר' אברהם יצחק הכהן קוק רבה של יפו והמושבות יסד את ישיבת "אור זורח" והקים בנין בשבילה. מהמייסדים הראשונים של מושב זקנים ביפו בתר"ע.
במלחמת-העולם הראשונה הוכרח לצאת לאלכסנדריה בגלל נתינותו הבריטית. אחרי המלחמה חזר והקדיש חצרות אחדות לקרן קיימת להחזקת הישיבה ותמך בה כל ימיו, במלאות בתרפ"ב יובל שנים לעליתו הראשונה ארצה הוחג יובלו ברוב פאר בהשתתפות כל ראשי הישוב הישן והחדש ואנשי השלטון,