Volume 2

Page 771

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

ויצא לעמוד תחת החופה בצל השקמה העתיקה על ראש גבעה (כיום בית הקברות) ואת הקידושין סידר להם צבי ליבונטין הזקן, ממיסדי ראשון לציון.

אחרי שנתים של עבודה קשה וסבל חמרי ורוחני של בעלה חזרה עמו לרוסיה, אך לא יכלו להשתרש שם מחדש ובראשית 1886 חזרו ארצה ונתקבלו במתנחלים ביל"ויים במושבה גדרה בראשיתה, ובהיות הם הזוג היחיד בחבורה הקצו להם לדירה את הסככה שבה התגורר לפניהם "הפילוסוף" (החמור היחיד של החבורה) ויתר החברים רווקים בולם - גרו בצריף היחיד שהקימו בראשית התנחלותם. השתתפה עם בעלה בעבודה ובסבל ואף בהגנה - יחד עם כל החברים - בעת התנפלויות הערבים. וכשהגיעו ימיה ללדת את בתה הבכורה יהודית הוכרחה לנסוע לראשון לציון, מאין דירה מתאימה ליולדת בגדרה. כשלא יכול עוד בעלה - מחמת סבל חמרי ונפשי - להמשיך בחייו בגדרה והיה לעגלון בדרך יפו-ירושלים ואח"כ יצא שוב לרוסיה, יצאה גם היא אתו והמשיכו לטפח תקוות וחלומות בדבר שיבה לארץ-ישראל בתנאים טובים יותר. היתה עזר לבעלה בדרך-חייו הקשה ורבת התמורות ברוסיה: סטודנט לרוקחות, רוקח, רב מטעם, ופעמים נשאר עול המשפחה עליה כשהוא נסע לנסות שוב את מזלו בארץ ואח"כ חזר בפחי-נפש, ובן כשהוא למד שנים אחדות בשוייץ את חורת הרפואה עד שחזר אליה והוא דוקטור מוסמך לרפואה.

סוף-סוף זכתה לעלות עם בעלה וילדיה ולראות בטובה בארץ, כשהוא נתמנה ב-1905 מטעם הועד האודיסאי של "חובבי ציון" לראש הועד הפועל ביפו ומנהל פעולות החברה בארץ וגם ברפואה עסק ביפו, ואח"כ בתל-אביב, ובסביבה. כעת כבר יכלה לחיות בלי מחסור חמרי ולהיות שותפת להתקדמות במפעל התחיה, ביסוד תלאביב ובבנין ביתה בה ובכל הפעולות הצבוריות והחברתיות של הגרעין הקטן לעיר העברית הגדולה לעתיד.

בקיץ תרע"ד באה אחותה מרוסיה להתארח אצלה, וכשחזרה שמה נלותה גם היא אליה. והנה פרצה מלחמתהעולם הראשונה, והיא נשארה תקועה ברוסיה בשנות המלחמה, המהפכות ומלחמת-האזרחים, ורק בסוף 1919 עלה בידה להגיע חזרה הביתה, והיא כבר שבורה ורצוצה מרוב הסבל שעבר עליה בשנים הקשות ההן.

נפטרה בתל-אביב, כ"א אלול תר"פ (4.9.1920), ונקברה בבית-העלמין הישן.

מינצה פוכס

נולדה בטולצ'ה, עיר נמל על הדנובה, רומניה, ב-15.2.1872, לאביה מרדכי ניימן ולאמה שפרה שיינדל לבית ברגמן. קיבלה חנוך מסורתי ולאומי בבית הוריה וב-20.7.1885 עלתה לארץ עם כל משפחתה. הם השתקעו

בעקרון וביתם נעשה בית-ועד לא רק לאנשי המקונג אלא גם לבני גדרה שחיו חיי בדידות עד שנת תרמ"ו.. ביל"ויי גדרה נהנו מהכנסת האורחים של מרדכי ניימן ומצאו בו איש נוח לבריות ונעים שיחה.

נישאה ב-5.8.1889 לאיש-גדרה בנימין פוכס, אךלא עברה מיד למושבתו אלא נשארה עוד בעקרון ושם ילדה את בתה תמר.

אחר שעברה לגדרה נקשרה בכל לבה אל הביל"ויים והיתה כאחת מהם. נשאה בסבל הראשונים ולא התאוננה על גורלה.

דוד פלורנטין

נולד בסאלוניקי, ר"ח תמוז תרל"ד (1874), לאביר יצחק, פקיד ממשלתי, ולאמו ממשפחת רבנים בסאלוניקי. למד בת"ת ובישיבות בעיר ההיא והשתלם בתלמוד, ובביה"ס של כי"ח ואח"כ באופן פרטי השתלם במדעית, כלליים ובשפות מערב אירופה.

מגיל צעיר התבלט בכושר הארגון וההשפעה בדיבור ובכתב, חבר מועדון הנוער "ההתקדמות הישראלית". תרגם מאמרי מחקר ומדע לעתונים, וכן את פרשת מסעי הבארון בנימין רוטשילד בארץ-ישראל מהעתון "המגיד". פרסם מאמרים על נושאים יהודיים וכלליים בצרפתית ובאשפניולית ופרקים לתולדות ההתישבות בחלקי-תבל שונים (בקשר להתעוררות רגעית שקמה. בין יהודי סאלוניקי להתישבות חקלאית במוקדון). עם הופעת הרצל ותבניתו היה בין ראשוני היהודים, הספרדים שהצטרכו אל התנועה הציונית. שחה באומץ נגד התבוללות ואדישות. ב-1897 יסד את העתון הציוני "איל אוויניר" (העתיד) וניהלו והשתתף בעריכתו עד 1918 . נלחם מעל עמודי העתון בעתוני היהודים הספרדיים בטורקיה שהתנגדו לציונות ולא חת מפני רדיפות והלשנות. ב-1899 השתתף ביסוד המועדון והספריה "קדימה" לתרבות עברית (לשם הסוואה, כי השלטון התנגד לאגודה ציונית גלויה) וחינך דור של עסקנים ולוחמים ציוניים בסאלוניקי ובשאר קהלות ישראל בארצות הבאלקאן. ערך בחורף תרע"א מסע הרצאות ותע

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 771). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/771