עבר לתל-אביב והיה מנהל הפנימיה של הגימנסיה "הרצליה", והמשיך בתפקידו זה במסירות אף בשנות מלחמת-העולם הראשונה. כשנסתמו מקורות התמיכה לתלמידים שהוריהם היו ברוסיה וקשרי הדואר עמהם נפסקו, הוא מצא אפשרויות לספק את צרכי המחיה של התלמידים אף בתנאים הקשים ובראשית תרע"ו נשלח לאיסטמבול לפקח על חניכי המוסד, שהתנדבו לצבא הטורקי ונשלחו שמה לבית-הספר לקצינים. וכשהוגלה המוסד מת"א בעת הגירוש הכללי בניסן תרע"ז וד"ר י. ל. מטמן-כהן ריכז 90 תלמידים בשפיה והמשיכו ללמוד, עזר לו בטיפול בתלמידים ובניהול המטבח בתנאים קשים עוד יותר מבעיר.
אחרי המלחמה חזר ירושלימה ונתמנה למחנך בבית חינוך עיוורים ועד היום זוכרים החניכים לטובה ולברכה את פעולתו מתוך חיבה ומסירות רבה. היה חבר בועד העליה שליד לשכת העליה ופעל רבות לעזרתם ולסידורם של עולים חדשים ולמציאת מקורות להשגת הלואות לצרכי סידורם בירושלים, שלדעתו היתה חובה כפולה למשוך אליה עולים לשם חיזוק הישוב העברי בבירת הארץ. כן היה ממיסדי בנק הלואה וחסכון ומחבריו הפעילים. גם מכספו הדל עזר לעולים חדשים ולנצרכים.
בסוף תרפ"ה יצא בשליחות הקרנות לפולין ושם ניהל שיחות עם הנהלת "תרבות" בדבר שליחת תלמידים ללמוד בגימנסיה בירושלים, - ובדרכו זו השיגהו המות.
נפטר ערירי בי"ב חשון תרפ"ו בורשה.
אריה ליב גיסין
נולד בסטארו-ביכוב, פלך מוהילב, רוסיה הלבנה, בשנת תר"ל (1870), לאביו אפרים ולאמו חיה רחל לאה בת הרב זאב קרוטקין מז'ורביצי. קיבל חינוך מסורתי וכללי וגדל באוירה של השכלה עברית לאומית וחיבת ציון בבית הוריו.
אחרי שאחיו משה ושלמה זלמן עלו ארצה בתרנ"א כחלוצי המשפחה, עלה הוא אחריהם בתרנ"ד והתישב בפתח תקוה, במקום ששני האחים כבר קנו בשליחות אביהם נחלה ובנו בית התמסר לעבודה בחקלאות ובנטיעות, ובהיותו יודע נגינה ארגן תזמורת בהשתתפות צעירי המושבה, לימדם בערבים אחרי עמליומו הקשה בעבודה בשדה והכשירם לנגן במוצאי שבתות בגן הצבורי של המושבה.
נשא לאשה את לאה בת ר' גרשון אוסטאשינסקי . (נפטרה בפתח תקוה, כ"ב שבט תש"ז).
הגיע למומחיות רבה בנטיעות ונתמנה למנהל העבודה בפרדסי בחריה שמעבר לירקון. עזר הרבה להתישבות הפועלים בעין-גנים.
במלחמת-העולם הראשונה נתמנה מטעם ועד המושבה לאחראי על שמירת הבטחון הצבורי, ומכיוון שהרים את קולו אף נגד הנגישות וההפקרות מצד אנשי השלטון והצבא הטורקי נאסר ונשלח ליפו ומשם לכלא דמשק. כשהגיעה השמועה למשפחתו בפתח תקוה, שבבית-הכלא חלה בטיפוס, לוה אחיו שלמה זלמן כספים ושלח את אשתו לדמשק לפעול לטובת אחיו. היא הצליחה לסדר שישחררוהו ואחרי שנרפא מהמחלה ונסע לחזור הביתה, לא יכול להמשיך את דרכו מחדרה והלאה, כי בינתים נהדפה החזית הטורקית עד הירקון. נשאר בחדרה והיה לשומר.
כאן תקפה אותו קדחת צהובה, הובל לבית-החולים בזכרון יעקב (בהנהלת הד"ר הלל יפה ) וכאן נפטר ביום כ"ה אלול תרע"ח.
צאצאיו; אברהם, אפרת אשת גד מכנס .
משה חיים נאמן
נולד בוארשה, י' שבט תרנ"א (1891), לאביו בנימין חנוך ניימאן ולאמו שיינה לאה לבית רוזה . למד לימודי יהדות ב"חדר", בבית זקנו בוארשה וזמן קצר בישיבת אוסטרוב, פלך לומזה, והתכונן באופן פרטי לבחינות בי"ס תיכוני. היה מפעילי אגודת-הנוער הציונית "בני ציון" בפרבר פראגה של וארשה וריכז סביבו נוער ללימוד השפה העברית וספרותה.
בתרס"ז עלה ארצה והחל לעבוד עבודה חקלאית בין בני העליה השניה. הצטרף למפלגת "הפועל הצעיר" והשתתף בועידתה ביפו, בסוכות תרס"ט. בתרס"ח נתקבל כתלמיד וכעוזר חינוכי בבית-החקלאי "קרית ספר" מיסודו ובניהולו של ישראל בלקינד בבן-שמן. כשנסגר המוסד מחוסר אמצעים בסוף תרס"ט יצא לפולין, עסק בהוראה עברית ובהפצת תרבות עברית בהולשאני, פלך וילנה, בבתי-ספר עבריים בוארשה, ובתרע"א יסד "חדר מתוקן" בנובו-מינסק, פלך ווארשה.
בראשית תרע''ג חזר ארצה והתמסר לעבודת ההוראה בבית הספר העממי בחדרה בהנהלת ישראל בלקינד, שם עבד עד סוף תרע"ח. בתרע"ט בהר-טוב, בתר"פ-פ"ב בדמשק, ומאז מנהל ביה"ס בתרפ"ג-פ"ז