ביב לים המלח בין שבטי בידואים פראים. ערך סיבוב בכפרים ערבים נדחים באזור ההרים וסידר את אספקת הסיד בשביל בית-החרושת "סיליקט" בראשיתו. ארגן והפעיל מחדש את אגודת מכבי-אש מתנדבים בת"א, רכש לה מכונה חדשה ומכשירים חדישים, פעל למען גידול הכנסותיה, ביטוח חיי חבריה בחברת אחריות, סידור צפירת אזעקה למקרי דליקה, רכישת מדים ושיפור הסדר והמשמעת, ארגון תזמורת המשטרה העירונית לשעבר כתזמורת הכבאים. השתתף ביזמה ובארגון "מגן דוד אדום" בת"א ובשנתים הראשונות היה חבר הנהלתו. נתן את דעתו על הערבוביה בהנפת הדגל הלאומי בהזדמנויות חגיגיות, שכל אחד היה תופר לו דגל כפי טעמו והבנתו בגוונים שונים ובצורות שונות, - ויחד עם ישראל רוזוב הזמין מאות דגלים למכירה והרגיל בכך את הקהל לאחידות בצורתו ובצבעיו של הדגל הלאומי.
בהיותו באוגוסט 1929 עם משפחתו למרגוע בשכונת תלפיות בירושלים השתתף בפועל בהגנת השכונה כשתקפוה הפורעים ועשה רבות להצלת התושבים ולהעברת משפחותיהם העירה.
ב-1931/32 ערך מרוצי סוסים, שגם ערבים השתתפו בהם, לשם פיתוח ספורט הרכיבה בארץ.
ב-1937 יסד יחד עם עוה"ד ד"ר חיים (הוראם) פרבשטיין וד''ר יהודה ברזל את הקלוב "נמרוד" לציד ולסיוף, וברשיונות לרוב-ציד שהושגו לחברי המועדון נתרחבה האפשרות להתאמן בשימוש בנשק חם.
ביחוד השקיע הרבה זמן ומרץ להרחבת שטח הפעילות העברית על פני הים, בו בזמן שדבר זה היה עדיין רחוק ומוזר בעיני רובו המכריע של הישוב, שהתחנך באוירה "יבשתית". את פעולתו זו התחיל ב"ברית תרומפלדור", שהיה ממיסדיה ומחברי מפקדתה הראשית ופעל רבות למען ארגונה. באגודה זו ארגן בראשונה קבוצה ימית שבראשה עמד המהנדס עמנואל טובים , בעל מקצוע, שגמר בי"ס ימי גבוה בפטרבורג, וכאן הצליח להקנות לחניכיו את האהבה לפעילות על הים. משהצליח הנסיון הראשון אמר למשוך חוגים רחבים יותר של הנוער העברי אל הים, ולשם כך יסד ב-1928 יחד עם ע. טובים הנ"ל ועם עוה"ד פרבשטיין הנ"ל את אגודת יורדי ים "זבולון" ואת ביה"ס הימי שלה בת"א, הפתוחים לכל שוחרי הימאות העברית בלי הבדלי מעמד ועמדה פוליטית, ומשורות הקבוצה הימית של בית"ר גויסו אליה המדריכים הטובים ביותר בראשיתה. התמסר בקביעות לטובת האגודה ומוסדותיה ולרכישת חברים ואוהדים ותומכים בארץ ובחו"ל, לרכישת הסירות "בזק", "סירת ביתר", "תקוה", "אופק", "חוה רידינג" ולהקמת תחנת-הסירות "דיאמונד" בהרצליה (נפתחה ביום 22.10.39). ב-1931 הרחיב את פעילותו הימית ביסוד תחנת הצלה בחוף ת"א, הראשונה בעיר. ובמשך הזמן נעשתה ההצלה הימית לשרות עירוני רגיל.
כשפרצה מלחמת-העולם השנית בראשית ספטמבר 1939 נמצאה האניה "הר-ציון" בים השיש בטורקיה, ובה 130 נשים וילדים ארצישראליים, שעזבו בחפזוןבהלה את מקום המרגוע ברומניה, והשלטונות הטורקיים אמרו לעצור את האניה ונוסעיה. בהשתדלותו אופשר להם לחזור ארצה.
מחמת התעסקותו הרבה בעניני הצבור, וביחוד בעניני הנוער, הזניח את עסקיו והגיע לפשיטת-רגל, וביתו, שהיה ממושכן לבנק האפותיקאי, עמד להמכר. בעזרת ידידיו עורכי-הדין פרבשטיין וקפלן נדחתה המכירה לשנה ובינתים הצליח לשפר את מצבו. החל לעסוק בתעשית שמן בקנה-מדה קטן ובני משפחתו עבדו אתו יחד, ובמשך השנים הצליח לפתח את מפעלו לבית-חרושת גדול לתעשית שמנים "עץ הזית" בקרית אריה שליד פתח תקוה ותפס את מקומו ביןבוניה ומפתחיה של שכונת-תעשיה זו ובהתאחדות בעלי התעשיה.
בעד שרותיו ל"זבולון" קיבל מדליות זהב בהזדמנויות שונות מאת ראש העיר מאיר דיזנגוף ואחריו מאת ישראל רוקח . וליובלו החמשים בתש"א קיבל מכתביברכה רבים מאישים וממוסדות, וביניהם מכל המוסדות שהשתתף ביסודם. הנהלת "זבולון" - בחתימתם של ישראל רוקח ראש עירית ת"א, יהודה מ. טוקטלי והמהנדס עמנואל טובים - כתבה לו : "בזמן שאף אחד לא האמין בים העברי, אתה הבנת והטית את שכמך לכיבוש הים. אגודת "זבולון" ומאות חניכיה זוכרים לך את עבודתך המסורה הן בועד האגודה והן בהנהלת המשק".
צאצאיו : יצחק, אניטה, זלמן, תקוה, יהושע .
הרב חיים יהושע (בן-ציון) קוסובסקי
נולד בירושלים, ד' טבת תרל"ג (1873), לאביו הרב אברהם אבלי (ממשפחת דיין מגולי ספרד, עלה ארצה מוולקוביסק אחרי שנת ת"ר, היה דיין בביתהדין הגדול הראשון לעדת האשכנזים ומשגיח ובוחן בת"ת "עץ חיים", נפטר בירושלים, י' טבת תרנ"ה) ולאמו אטל הענא בת הרב משה פינשטיין וחיה בת האדמו"ר ר' מאיר מאוסטריצה בן הרב הרץ בן הרבנית הענדל בת רבינו בעל "פנים מאירות".
למד בת"ת ובישיבת "עץ חיים". הצטיין בשקידתו, בידיעותיו הרבות ובתפיסתו המהירה והחודרת בעודנו נער ונחשב ל"עילוי" נדיר אף בין העילויים, עד כי יחדו לו חדר בעלית הגג של בית-הכנסת "החורבה" שיוכל ללמוד לבדו באין מפריע. התעקש בעודו נער לדבר אך ורק ב"לשון הקודש", דבר שנחשב בעיני קנאי האשכנזים כ"שמץ פסול", אך בהיותו בנו של ר' אברהם אבלי הדיין ומקורבו וחביבו של רבי שמואל סלנט והתנהגותו הדתית ושקידתו בתורה היו למעלה מכל דופי, הוכרחו בני העיר העתיקה להשלים עם עקשנותו