היהודית הלאומית ברוסיה הלבנה ויו"ר הקהילה היהודית במינסק.
בשנת 1921 יצא לקרלסבד להשתתף בקונגרס הציוני ה-12 (הראשון לאחר מלחמת העולם הראשונה) וייצג שם את יהודי רוסיה הלבנה. משם עבר לווילנה. היה זמן-מה יו"ר הועד המרכזי של ההסתדרות הציונית בחבל ווילנה. אח"כ סגן יו"ר המועצה הציונית העליונה בפולין. בשנת 1925 נכנס לעבוד בקרן היסוד בווילנה ואח"כ פעל כשליח הקרן בפולין, בבסרביה (משנת 1927 עד 1934).
בשנת 1935 עלה לארץ ישראל. הוסיף לפעול כשליח קרן היסוד בליטא ובארצות אחרות. משנת 1939 המשיך בעבודתו בקרן היסוד בארץ.
נפטר בי"ג טבת, תש"ו. הובא לקבורה בבית הקברות בנחלת יצחק.
צאצאיו: הרצל (חבר מערכת ''דבר"), מרדכי (חבר מזכירות מועצת סניף מפא"י בת"א, מעובדי מגבית ההתגיסות והצלה).
רפאל ("ראפאשה") רוזוב
נולד בזימלנסק, פלך וורונז', רוסיה, כ"ט כסלו תרנ"ג (1892), לאביו אשר אנשל ולאמו שרה מרים . קיבל חינוך עברי-לאומי וכללי-רוסי.
במרס 1906 עלה אחיו ישעיהו כחלוץ המשפחה ובתשעה באב של אותה שנה עלו אביו ואמו ואחיותיו אסתר ורבקה והתישבו תחילה בראשון לציון ואח"כ רכשו נחלה ופרדס בפתח תקוה והשתקעו שם בקביעות, והוא עצמו נשאר ברוסיה אצל אחיו הבכור ישראל לגמור את בית-הספר הריאלי.
משנת 1909 היה בא בכל שנה לבלות את פגרת הקיץ אצל הוריו בארץ. ב-1910 יצא ללמוד הנדסה באוניברסיטת ליאג' בבלגיה, שם היו כמה מאות סטודנטים יהודים מהפכ ניים פליטי רוסיה (ביניהם ליאון טרוצקי), רובם מתבוללים ומתנגדים לציונות. באוירה זו קם הוא יחד עם שלמה בעהם, גרשון מכלין ממינסק, חיים פלקוביץ ואחרים ופרסמו קריאה לסטודנטים היהודים להתלכד מסביב לדגל הציוני. מאות נענו לקריאה, יסדו את אגודת הסטודנטים הציונים "קדימה", ספריה ציונית, אגודת "חרות" (ששימשה גרעין לברית הסטודנטים הלאומיים "ציריכער פערבאנד"), מועדון ומסעדה. התקשרו עם הפדרציה הציונית לבלגיה בהנהלת ז'אן פישר באנטוורפן ולבקשת אוסקאר פישר , ראש הקרן הקימת בבלגיה, קיבל עליו לארגן את הפעולה למען הקה"ק. ב-1911 סידרו את ההרצאה בלוית פנס-קסם על ארץ-ישראל, שנשא שמואל טולקובסקי באולם האוניברסיטה בליאג' בנוכחות הפרופסורים וחשובי הצבור. ב-1912 ארגן שם את הרצאת זאב ז'בוטינסקי (שהכיר אותו והתקשר אתו בידידות עוד משנת 1907 בבית אחיו ישראל בפטרבורג), וכן סידרו מטעם "חרות" את ההרצאות של שמריהו לוין, שלום עליכם, שלום אש, ז. אנכי, נומברג, ז. שניאור ועוד. בספטמבר 1914, בראשית מלחמת-העולם הראשונה, בא להשתקע בארץ בקביעות. התאזרח למען יוכל להשאר בארץ, שילם פעמים "בדל" (מס הפדיון מהצבא) ובכל זאת רצו הטורקים לגייסו לצבא והוכרח להסתתר כ"פארר" (משתמט) ב"כפר-קרע" בסביבת זכרון יעקב.
כשכבשו האנגלים ב-1918 את הארץ עד הירקון ומטעמי בטחון בקרבת החזית גירשו את התושבים מפתח-תקוה היו הוא ואביו מהמעטים שנשארו במושבה ברשיון השלטון הצבאי, לפקח על המטעים. והנה כשבוע לפני הפסח בתרע"ח קרה מקרה שגיהצו בביתם באחד הערבים, והחלון לא היה מואפל כהלכה וקרן אור הציצה החוצה כלפי צפון (לצד החזית הטורקית שמעבר לירקון). אז נאסר כנאשם בעבירה על ריגול, היו כלוא 5 שבועות בפתח תקוה ואח"כ ביפו והקטיגור הצבאי השתדל להאשימו בבגידה, באיתות לאויב ובריגול. ההאשמה הסעירה את הישוב, כי בלטה ממנה כוונה זדונית להכתים את היהודים בבגידה. זאב ז'בוטינסקי, שהיה אז קצין בצבא הבריטי (בגדוד העברי) הציע את שרותו כסניגור, אך רוזוב סירב להכניסו לעסק ביש, ובסוף ניתן לו סניגור מטעם המפקדה, סוליסטור גיסבורן , שהגן עליו כמיטב יכלתו במסירות נאמנה. חמשה ימים ארך המשפט (בו היה המתורגמן מר יוסף ויקטור לופ , שעבד אז כמתורגמן צבאי). העידו לטובתו ד"ר חיים וייצמן וכמה מאנשי פתח תקוה, שדחו את ההאשמה כאוילית ואבסורדית. ואחרי 5 ימי המשפט קבע ביתהדין הצבאי (בהרכב 13 קצינים גבוהים וביניהם כומר צבאי), כי העבירה על ההאפלה היתה רק בשגגה ולא לשם איתות לאויב, והוא יצא זכאי ושוחרר.
ב-1919 נסע לגמור את לימודיו בבית-הספר הקולוניאלי לחקלאות בטוניס (אחרי נסיון רב בניהול משק מטעים ומעורב בנחלת הוריו), הוסמך למהנדס חקלאי וחזר ארצה. השתתף בניהול עניני הצבור כחבר מועצת פתח