סוחר עצים, ראש הקהלה במשך 30 שנה, מורשה חובבי ציון והקה"ק; בקר בארץ 3 פעמים (1914 1909, 1907) וקנה את הפרדס הגדול בן 80 דונם בפתח-תקוה, הידוע בשם ''פרדס קרול". נרצח בפרעות אוקראינה אחרי מלחמת העולם הראשונה) ולאמו אסתר בת חיים באסקין . למד בחדר מתוקן של אליהו פאלקין ואח"כ בבית-הספר למסחר של פייג באודיסה והמשיך ללמוד עברית ולימודי היהדות מפימנחם שיינקין לפי המלצת מ.ל. לילינבלום .
נמשך לתנועה הציונית בגיל צעיר. ב-1902 השתתף כאורח בועידת ציוני רוסיה במינסק. התענין גם בהלכה ובמעשה של התנועות הסוציאליסטיות והמהפכניות והגיע לבקיאות גדולה בתורותיהן, אך נשאר נאמן לציונות. יצא ללמוד בבי"ס גבוה למדעי החברה בפאריס והיה נוסע לג'נבה ובא בחברת הסטודנטים הציונים מרוסיה ד"ר חיים בוגרשוב , ד"ר בן ציון מוסינזון, יעקב רבינוביץ ועוד, וכן בחברת המהגרים והסטודנטים המהפכניים מרוסיה. בשנות 1905 1903 למד במכון החקלאי של אוניברסיטת לייפציג. התידד עם קבוצת הסטודנטים הציונים שם; י. גרינבוים, י. סלע-בלובשטיץ ומקס לויטה (כעת - בבת שלמה) והיה מקורב להפרופיסורים הציונים אוטו וארבורג ופראנץ אופנהיימר , וב-1905 חזר לרוסיה בעצם תקופת הפרעות .
בתרס"ו נשא לאשה את פוליה בת צבי גוטרמן מאודיסה ובסוף הקיץ של אותה שנה עלה עמה ארצה. טיפל בפרדס בשביל אביו והוסיף עליו נטיעה חדשה. היה הראשון וזמן-מה גם היחיד בין פרדסני פתח תקוה שהעבודה בפרדסו הגדול, בן 80 דונם, נעשתה אך ורק בידים עבריות של בני העליה השניה, ואפילו בתקופת ה"חרם" הידוע. ואם כי פריון העבודה של הפועלים העברים החדשים היה נמוך מאד התעלם מההפסד והוסיף לשמור על טהרת העבודה העברית ועודד את הפועלים להמשיך ולהתמחות בעבודה ויחסו אליהם היה יחס של חבר וידיד, ורבים מהם התמחו בעבודה ותופסים כיום מקומות ניכרים בהתישבות ובעסקנות בצבור העובדים. עשה נסיונות בנטיעת עצי פרי נשירים, אך בזמן ההוא עוד לא נמצאה הדרך לקיים מטעים כאלה בארץ. היה מידידי מפלגת "הפועל הצעיר" ומתומכיה.
בחיי הצבור של המושבה עמד לצד ה"צעירים" ובשנות 1909/10, 1914/15 ו-1917/18 היה חבר ועד המושבה ושנים אחדות היה חבר הנהלת הלואה וחסכון המקומי. ממיסדי ה"מכבי" בפתח-תקוה ובעת ההתקפה הגדולה (כ"ז ניסן תרפ"א) השתתף בפועל בהגנת המושבה. היה עסקן פעיל בארגונים השונים של הציונים הדמוקרטים והראדיקאליים, ציר אספת הנבחרים השניה וממיסדי התאחדות החקלאים הלאומיים (לשם שמירה על עיקרון העבודה העברית הטהורה) יחד עם שמואל ז'וכוביצקי, יחזקאל בית-הלחמי, רפאל רוזוב וב. אוס טרובסקי . ביתו היה פתוח לאורחים ושימש מרכז לתרבות ולקידמה ולמסירות ציונית.
בגלל משבר בפרדסנות, שפגע במיוחד בו, הוכרח ב-1932 למכור את פרדס המשפחה (היה ידוע זמןמה בשם "גן בועז" וכיום הנו כבר בתוך שטח הבנין של העיר ועומד להתחלק למגרשים) ועבר למושב גבעת ח"ן שליד רעננה, מקום שם התנחלו שתי בנותיו ומשפחותיהן, נטע לו פרדס בן 15 דונם ובנה; לו בית. נתמנה לפקיד-גובה בלשכת הקה"ק בפ"ת והיה שוקד על עבודה זו בהתלהבות ובמסירות עד יומו האחרון.
נפטר בבית החולים ביילינסון, ח' שבט תש"ו ונקבר בבית הקברות החדש בנחלת יצחק ע"י תל אביב.
בנותיו: שרה אשת דוד גלזין וקדימה אשת שמואל אייזנשטאדט (שתיהן בגבעת-חן).
אחיו הצעיר זלמן צבי (סיומה) ממיסדי הארגון של החיילים היהודים לוחמי החזית של המלחמה העולמית הראשונה. שימש 4 שנים בנוטרות בימי המלחמה העולמית השניה.
לוי יצחק (ליובה) שניאורסון
נולד בעיר טורופץ, פלך פסקוב, רוסיה, בשנת תרמ"ט (26.11.1888), לאביו ר' שניאור צבי , מצאצאי האדמו"ר ר' שניאור זלמן בעל ה"תניא", ולאמו אסתר בת ר' יעקב הינדין (בעל אחוזות ובתי משרפות יי"ש, עסקן צבורי, מראשוני חובבי ציון ברוסיה, תלמיד חכם). למד תורה בטורופץ ואח"כ בדווינסק כשעברו לגור שם. בינתים רכש אביו על שם חותנו נחלה גדולה בחדרה, עלה ארצה בתרנ"א ובא פעמים אחדות לביקור המשפחה ולסידור ענינים ברוסיה.
בתרס"ד עלו ארצה הוא ומנחם אחיו יחד עם אביהם ועבד במשק המשפחה ובתרס"ו יצא לרוסיה להתכונן לבחינת הבגרות. בתרס"ח עמד בהצלחה בבחינה בגימנסיה ממשלתית בפטרבורג, למד באקדמיה לחכמת ישראל ("קורסים למדעי המזרח" לפי הכינוי הרשמי) מיסודו של הבארון דוד גינצבורג , עסק גם בספרות וכתב שירים ברוסית. בגלל קשרי