חברת יק"א מינתה אותו לבא-כוחה הרשמי בא"י, ומסרה לו את הטפול ברכישת קרקעות. בשנת 1900 בא בהצעה מפורשת להשתדל לקבל את זכיון ים המלח, התקנת הספקת המים, חשמל וכו'.
בשנת 1907 רכש מעירית רמלה 2000 דונם אדמה (מ-4000 הדונם שנמכרו לשנלר הגרמני) שעליה הוקמה המושבה באר-יעקב.
ב-4.1.1909 בקר עם עכרם ביי, הפחה מירושלים, את ראשון לציון בלוית מר ישראל זייגר, מוכתר המושבה. ובהשפעתו של ענתבי הסכים הפחה שיש לנטוע עצים על החולות, וכך רכשה המושבה שטח גדול מחולות ראשון לציון למושבה.
בתרס"ח קנתה חברת יק"א בהשתדלותו מגרש רחב ידים בירושלים בדרך העולה לכפר מצלבה לשם בנין בתי דירה לעניי העדות השונות לפי תשלומים בשעורים. השכונה שהוקמה היא "נחלת צדוק" (ע"ש הרב צדוק הכהן - רבה הראשי של צרפת).
באותו הזמן שנתמנה לפקיד אחראי של יק"א הטיל עליו המשרד הא"י ביפו לפעול בהשתדלות להקמת בנינים צבוריים במושבות יהודיות. תודות לפעולותיו אלו הלך והתחבב על יודעיו, ונעשה לשתדלן בעל כשרון שנהפך לעתים גם ללוחם אמיץ. היה מביא את טענותיהם ותעצומותיהם של בני הישוב לכל חוגיהם בפני השלטונות, שהתיחסו אליו בחבה ובכבוד, כאשר לא התיחסו עד אז לאף עסקן יהודי בין עסקני היהודים בא"י. לא היה אף אחד שידע כמוהו להגן על כל הענינים היהודיים בכל האמצעים, ולא נמצא אף שתדלן אחד מלבדו שהצליח בהשתדלויותיו כמוהו.
כשנוסדה לפני מלחמת העולם הראשונה אספת הנבחרים של ה"ויליאט" ירושלים, נבחר לבא-כחם של יהודי ירושלים, ובהשתתפותו במוסד זה סייע לקבלת החלטות רצויות לתועלת הישוב היהודי, וגם התאחדות המושבות היהודיות בחרה בו כנציגה לפני הרשות, ובמשך שנים היה מבצר עוז למושבות: כל הדבר הקשה הובא אליו וידע והבין תמיד ליישר את כל ההדורים.
גם הערבים כיבדו אותו מאד וקראו לו "ראסאל-יהוד". היה בעל השכלה וידע לשונות צרפתית, עברית, טורקית וערבית.
לפי בטויו של פחה-ירושלים היו בידיו שלשה מפתחות זהב: הנדיב, יק"א ו"אליאנס". בכל חוגי הממשלה היה מקובל. היו נשמעים לו מהשר הראשון היושב בראש השלטון ועד השוטר הפשוט.
בתרע"ה עזב את משרתו בחכי"ח והתמסר כולו לעניני הישוב, והגין בחרף נפש על היהודים בארץישראל. במשך שלש שנים רצופות עמד בקשרים עם ג'מל פחה, וכשרצה ג'מל לגרש את עסקני-הישוב מהארץ השפיע עליו להחליף את הגירוש מהארץ לגירוש של 14 ימים לטבריה. כשהתחילו האנגלים להתקרב לארץ ישראל לא הועילה לו בכל זאת ידידותו עם ג'מל פחה והוגלה לדמשק.
היה מהראשונים שהטיפו להלכה ולמעשה ללבוש בגדים מתוצרת הארץ (ממטוית בתי הספר למלאכה. של כי"ח).
בתרע"ח הזדמן בדמשק עם העסקנים היהודים מא"י ולפי בקשתם הלך לקושטא, כדי לטפל בפליטי א"י. אך בשליחותו זו לא הצליח, גויס לצבא, ובתור עונש נשלח כחייל פשוט לאחת החזיתות באסיה הקטנה. כעבור חדשים מספר הוחזר לקושטא חולה במחלות מדבקות.
כעבור זמן מה חלה במחלת טיפוס הבהרות וביום השני לאדר ב' תרע"ט (4.3.1919) נפטר והובא לקבורות בקושטא.
צאצאיו: אנדרי (מהנדס, עזר אחרי כבוש הארץ למהנדס גרינבלט בהכנת התכניות לסדור מזח ושפור שפת הים בת"א) ; גסטון (היה יו"ר הסטודנטים בצרפת); פאול; מרסל; רנה; מרגו; סימון; ג'רמן.
יעקב פאפו
נולד בירושלים, בשנת תרכ"ד (1864), לאביו מאיר ולאמו מזל בת בכורה ג'יניאו.
למד בבית-הספר של חברת כי"ח (אליאנס) בירושלים ואח"כ במקוה ישראל, ומשנתגלו בו כשרונות ונטיות לעבודה הנדסית, נשלח לפאריס, למד הנדסה מיכאנית, הוסמך למהנדס-מכונאי וחזר ארצה. נשא לאשה את לאה בת יוסף רוזנטאל , מוכתר ירושלים.
עבד בניהול חפירת בארות וסידור משאבות עם התרחבות הישוב העברי, שהחל מוציא מים מן הארץ להרוות את צחיתותיה. בין השאר חפר את הבאר במושבה עקרון. בתר"ן חפר את הבאר בשביל היקב בראשון לציון, שנוסד שנה לפני כן, ובאר זו סיפקה אז מים למחצית המושבה. כשהרחיבו בתרנ"ד את בניני היקב ניהל את כל העבודות של סידור המכו