Volume 2

Page 866

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

מיר בשנת תר"ה. עליתו לא"י היתה על מנת להקבר בה, ובשביל כך כרה לעצמו קבר וחרת עליו מצבה זו: "זאת מנוחתי, עד ישקיף וירא ה' משמים, זאת המצבה אשר כריתי לי בעיה"ק ירושלים, זאת מאתי איש צעיר אשר ישא את שמי יום טוב דאנון ס"ט, דיין ממתא אזמיר ובחר עוד בירושלים". רק שתי שנים ישב על כסא הרבנות בירושלים. הוא נפטר בחודש תמוז תקפ"ג. המסורת אומרת כי היתה מחלוקת בינו ובין ר' אליעזר חזן בנו של ר' יוסף חזן הנ"ל על ענין בלתי ידוע "והם אמרו כי אחרי שאין מי שיכול לדונם למטה, מסרו דינם לשמים, ומתו שניהם ביום אחד".

פנחס רוטנברג

נולד ברומני, פלך פולטאבה (אוקראינה), י"ב שבט תרל"ט (5.2.1879), לאביו משה (יהודי שומר תורה) ולאמו בתיה מלכה בת ר' פנחס מרגולין מקרמנצ'וג. למד בחדר ואח"כ סיים בהצטינות את למודיו בבית ספר ריאלי, הצליח להתגבר על הגבלות "נומרוס קלאוזוס" ששלטו בבתי-הספר הגבוהים ברוסיה, נתקבל לאינסטיטוט הטכנולוגי הפטרבורגי, סיימו בהצטינות והוסמך למהנדס. נתקבל למנהל-עבודה באחד האגפים של בית החרושת הגדול למתכת "פוטילוב" בפטרבורג, שהיה מייצר הנשק הראשי בשביל צבא הצאר הרוסי.

עוד בהיותו תלמיד האינסטיטוט הטכנולוגי נמשך אחר חוג סוציאליסטי-מהפכני והיה פעיל בארגון לוחם למען חרותו של העם הרוסי. בימים ההם לא נתן עדיין דעתו במיוחד על גורל עמו - השקפת אנשי המהפכה הרוסית באותה תקופה היתה, כי עם שחרורם של כל תושבי רוסיה מעול העריצות, תבוא הגאולה גם ליהודים שבה. בעת עבודתו בבית-החרושת לנשק היה מראשי התנועה המהפכנית ויחד עם הכומר גאפון ארגן את תהלוכת הפועלים אל הצאר ביום 9 בינואר 1905 שנעצרה ופוזרה באש הרובים של חיילי הצאר. כעבור זמן נתגלה, שהכומר גאפון, מנהיג המהפכה הפך להיות סוכן הבולשת הצארית. הוא הועמד למשפט חבריו הפועלים, נמצא אשם ונדון לתליה.

אחר דיכוי המהפכה, כשגברו רדיפות הבולשת, יצא כמהגר פוליטי לאיטליה. זמן-מה קיים את המגע עם יתר מהגרי המהפכה הרוסית ועם ראשי התנועה הסוציאליסטית בצפון איטליה. אך בהיותו איש-מעשה השקיע עצמו אותה שעה בעבודה ובמחקר הנדסי בענף חדש, בהידרוטכניקה. המציא שיטה חדשה בבנין סכרים לניצול כוח המים להפקת חשמל, קבל פטנט על אמצאתו וכבש לו מקום בין גדולי המהנדסים רבי-המעש בעולם.

עוד לפני שפרצה מלחמת-העולם הראשונה, נתעוררה בו ההכרה הלאומית היהודית במלוא עוזה ונתנה

לו דחיפה עצומה לפעולה בקנה-מדה רחב למען גאולת עמו. כיון שבזמן המלחמה חזה מראש את נצחון מעצמות הברית על גרמניה, אוסטריה וטורקיה ששלטה אז על ארץ-ישראל, הגה את הרעיון של ארגון עם ישראל להשתתפות פעילה במלחמה לצד מעצמות הברית והצגת דרישות העם היהודי באופן מאורגן ומוסמך בפני ועידת השלום שתתכנס אחרי המלחמה ותביעה להכרת ארץ-ישראל בתור מדינה יהודית. לשם כך התקשר טלגרפית בחורף 1915 מגנואה שבאיטליה עם העתונאי האודיסאי זאב ז'בוטינסקי, שהיה אז באלכסנדריה של מצרים והזמינו לשיחה על עתידות העם העברי. הם נפגשו באפריל 1915 בברינדיזי שבאיטליה ובאו לכלל דעה אחת בדבר הצורך בהקמת גדודים עברים, שילחמו לצד אנגליה בחזית ארץ-ישראל, ואף חילקו ביניהם את שטחי הפעולה: - ז'בוטינסקי יסע לפריס וללונדון והוא יסע לאמריקה.

בינתים הצטרפה איטליה למלחמה לצד מעצמות הברית וקנתה לה מקום בועידת השלום. לפיכך התחיל את פעולתו עוד באיטליה, שיכנע אנשי-ציבור איטלקיים חשובים בצדקת דרישותיו של העם היהודי ויסד ליגה לתמיכה בהן, בשם "פרו קאוזה אבראיקה" (למען הענין העברי). ביוני 1915 יצא לארצות הברית, ולפני צאתו פירסם חוברת (באידיש) בשם "התחיה הלאומית של העם היהודי". בחוברת זו קרא לעצמו לראשונה המהפכן היהודי הרוסי "פיוטר מוסייביץ" בשם "פנחס בן-עמי" - מעתה הוא ופעולתו קודש לעמו. באמריקה עשה תעמולה לגדוד עברי ולכינוס קונגרס של יהודי אמריקה, שיקים מסגרת ארגונית למאמצי עם ישראל לשחרור מולדתו ולייצוג דרישות העם בועידת השלום. עמד במלחמה עם רבים ושונים,

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 866). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/866