בלובני לשם קבלת תעודת-בגרות, אבל בינתיים יצא חוק שהגביל את קבלת היהודים לאוניברסיטה עד 5 אחוזים ולכן חזר לפולטבה ונכנס לבית-הספר לחובשים.
בתרמ"ח עלה אביו לארץ וכעבור שנה עלה גם הוא ואחיו משה (שהיה אח"כ רופא במצרים). תחילה שימש כחובש ורוקח בפתח-תקוה וכעבור זמן עבר לעקרון. כיון ששאף להשתלם בתורת הרפואה, נסע בתרנ"א (1891) לגרמניה ואחר שנבחן באוניברסיטת שטרסבורג נתקבל כתלמיד מן המנין במחלקת הרפואה. בתרנ"ד קיבל תעודת רופא, נסע לקושטא ושם עמד שוב בבחינה וקיבל רשיון לעסוק ברפואה בכל ארצות תורכיה. נתמנה לרופא בירושלים מטעם החברה "למען ציון" ושימש במשרתו זו כשתי שנים. נתחבב על הצבור העברי בטוב לבו וביחסו האבהי לכל הזקוק למרפא, ריפא חולים עניים בחנם ולעתים אף היה ממציא תרופות לנצרכים.
בתרס"ב חלה אחיו, הד"ר משה קרישבסקי במצרים, והוא יצא לקהיר לטפל בו. אחר מות האח נשאר במצרים ועסק שם ברפואה כשמונה שנים. גם שם קנה לו שם טוב ונתחבב על כל יודעיו.
בתר"ע חזר לארץ והשתקע בירושלים כרופא פרטי. כעבור שלוש שנים עבר לפתח-תקוה. משפרצה המלחמה העולמית ב-1914 גויס ונשלח כרופא לביה"ח בירושלים. בתקופה זו סבל מאד למראה חוסר-הנקיון ואי-הסדרים במוסד שעבד בו, אך ידו קצרה מהושיע.
חלה בטיפוס-בהרות שפשט אז בצבא התורכי ונפטר בערב כ"ט אדר ב' תרע"ו בירושלים.
צאצאיו: מאשתו הראשונה (בתיה לבית הירשפלד) - רחל אשת המורה יצחק קרישבסקי (בן מרדכי אזרחי-קרישבסקי), גרו (גרונימוס) גרא (שימש כקצין-משטרה ביפו, טבריה וצפת והגיע לדרגת סגןמושל בירושלים), יהודית אשת יחיאל ויצמן (אחי פרופ. חיים ויצמן), מרדכי (מזכיר ביהח"ר למלט "נשר") אברהם המכונה אלברט (שירת בגדוד העברי במלחמת העולם הראשונה וכעת תושב כפר אביחיל); מאשתו השניה (חנה לבית גוסקוב) - פנינה (נינה) אשת המורה פרח, יעקב (התנדב לצבא במלחמה האחרונה. ושירת בדרגת סרג'נט, כעת פקיד באפ"ק ירושלים).
יוסף אהרונוביץ.
נולד בכפר קיריבקה, ליד העיר ברשד, פלך פודוליה (אוקראינה), ט' אב תרל"ז (1877), לאביו ר' חיים שמחה, ממשפחת אדמו"רים, שו"ב ומורההוראה ליהודי הכפר והסביבה, ולאמו שרה. למד תורה מפי אביו ואח"כ בברשד, בבית המדרש של ר' רפאל , בו למד בשעתו גם מיכה יוסף בר דיצ'בסקי. נמשך בבחרותו להשכלה והרבה לקרוא בספרות העברית היפה והמחקרית. שרת בצבא הרוסי, בו הצטיין בסדר ובקליעה ולמד את השפה הרוסית וספרותה. אחרי שחרורו מהצבא עבר לאודיסה. והשתלם בהשכלה כללית. כשפרצה מלחמת רוסיהיפן והגיע תורו להתגייס לחיל המלואים ולצאת לחזית, עבר בהברחה את הגבול האוסטרי והתעכב בעיר ברודי שבמזרח-גליציה כמורה לעברית לנוער הציוני המשכיל והלומד. השתתף בפעולות עזרה להמונהמהגרים הבורחים מרוסיה דרך ברודי ובפולמוסי הויכוחים של אגודת הפועלים היהודים. הוסיף להשתלם בספרות רוסית ובעיקר בספרות העברית הדנה בשאלות העם היהודי, דרכיו ועתידו. יסד ליד אגודת "פועלי ציון" אגודה מיוחדת בשם "חלוצי ציון", לשם הכשרה ועליה ארצה להגשמת הציונות במעשים, על ידי יסוד מושבה למופת בארץ. בא בכתובים עם המרכז הציוני בוינה וביקש עזרה להגשמת השאיפה של חברי אגודתו, ואחרי שנענה בשלילה פנה במכתב אל מ. אוסישקין, שניהל אז את עניני הציונות ברוסיה, וכשלא נתקבלה עזרה גם משם עלה ארצה לבדו כחלוץ אגודתו ללמוד את התנאים ולפלס דרך לבאים אחריו.
בחורף תרס"ו הגיע ארצה דרך מצרים ונמל בירות (ביפו לא הורשה לעלות על החוף). הצטרף מיד