הקרנות שם. (אחד השליחים, האגרונום עקיבא אטינגר ז"ל, שביקר שם ב-1929, מסר על התרשמותו ממטעי האחים פלטניק בבראזיל בספרו "עם חקלאים יהודים בתפוצות הגולה").
ב-1932 חזר עם משפחתו ארצה, בנה לו בית בתל-אביב וקיבל עליו את ניהול פרדס המשפחה ליד בני-ברק. ב-1935 מכרו את הפרדס, קנו שטח קרקע גדול יותר בשרון הצפוני, בין כפר יונה ובין קדימה. נטעו על חלקו כרם ופרדס וקראו לנחלתם בשם נחלת דוד , על שם אביהם ולכבודו. ברצותם שיהיה ישוב עברי ליד נחלתם התקשרו בסוף 1938 עם הקה"ק ועם אברהם הרצפלד מהמרכז החקלאי, מסרו חלק מנחלתם להקה"ק ועל שטח זה נוסד המושב גאולים.
צאצאיו: אסתר אשת יצחק פישל, עמינדב, אברהם .
זכריה שפירא
נולד בעיירה באליגרוד, בקרפטים של מערבגליציה, בטבת תרכ"ז (1867), לאביו משה (מצאצארבי פנחס מקוריץ מאבות החסידות והרבנים-המדפיסים לבית שפירא בסלאוויטה ובז'יטומיר שבווהלין) ולאמו יטה , ממשפחת הגבירים לבית אברדאם , מהבנקאים הראשונים בגליציה (נלקח לחתו לבית הגביר בתור עילוי ומיוחס והחתונה הוחגה בפאר אגדי). הצטיין בכשרונותיו מילדותו ונשלח לבית אחי-אמו אברהם אברדאם בטרנוב ללמוד שם תורה מפי חיים הלברשטם, שהיה סגי-נהור ונכדתו הנערה לאה קסטן , שנתיתמה מאביה הרב וגדלה בביתו והיתה ידענית בתורה, עזרה על ידו, וכשהגיעה לגיל 18 שנה נישאה לו לאשה.
התקרב לסופר-הבנקאי מרדכי דוד ברנדשטטר , הלוחם להשכלה, והתחיל קורא ספרות חדשה ומתכונן לבחינת בגרות על מנת לנסוע לשוייץ וללמוד רפואה (בהסכמת אשתו, שגם היא נטתה להשכלה). והנה החלה תנועת חבת ציון חודרת גם לגליציה והוא התמסר לשרותה. יסד את אגודת "אהבת ציון", ריכז בביתו את שוחרי ציון מחוגי החרדים והנאורים יחד ואשתו היתה שרה להם שירי ציון בקול ערב. השפיע מאד על חוגי האינטליגנציה מתוך המתבוללים וקירבם לתנועת חיבת ציון וגם על ד"ר א. זלץ שבהשפעתו התקרב לתנועה. ערך מסעי תעמולה למען הציונות בערי גליציה, הונגריה, בוהמיה ושאר חלקי אוסטריההונגריה. יסד יחד עם ד"ר א. זאלץ ואחרים ספריה עברית ובית-ספר עברי שלם (הראשון בטארנוב ובכל גליציה). לפני הקונגרס הציוני הראשון ארגן ועידה ציונית ארצית לגליציה, שהרצל שלח אליה בשמו את יורק שטיינר . נבחר לציר לקונגרס הראשון ומסר את המנדט שלו לד"ר זאלץ.
ב-1900 ארגן את יסוד המושבה מחנים, ואחרי שמר ז. ברומברג , שבא ארצה בשליחותו לנהל את המושבה, לא יכול לשאת את האקלים ויתר התלאות וחזר לגליציה, עלה הוא עצמו ב-1901 לנהל את ההתישבות במחנים. הורשה להכנס ארצה - בעת הגזירות הטורקיות על העליה - כתייר אנגלי, ולדרישת הקונסול האוסטרי נתנו לו השלטונות הטורקיים חייל צ'רקסי רוכב לשומר-ראשו, ובדרך שוחחו ביניהם הוא בארמית ("לשון תרגום") והחייל הצ'רקסי בערבית והבינו זה את זה.
בזמן פעולתו במחנים השתתף ביסוד לשכת בני ברית בצפת ונבחר לנשיאה.
משנכשלה ההתישבות במחנים והאדמה הוחזרה לחברת יק"א הציעה לו החברה משרת פקידות בהנהלת מושבות הגליל העליון, אך הוא בחר לעסוק בהוראה. נתמנה ב-1902 למורה בבת-שלמה, הציג עם תלמידימחזות שמשכו אליהם קהל משפיה, זכרון יעקב וחדרה. לאחר שנה נתמנה למורה בזכרון יעקב. הוריד את הצרפתית משפת-ההוראה הכללית לשפה זרה נלמדת והנהיג במקומה את העברית. יסד ספריה, אגודת חובבי הבמה, אגודת ספורט והרצה לקהל על נושאים שונים. השתתף ביסוד לשכת בני ברית ע"ש "אדולף קראוס" ונבחר לנשיאה ופעל למען יסוד לשכות בחדרה ובמושבות אחרות, בארגון אגודת הכורמים המקומית, בבנין בית הבד המשותף וביסוד מחסן קואופרטיבי למכירת תוצרת חקלאית. יסד חברת "אחריות הבהמות" וקופת הלוואה וחסכון (1906 הראשונה בארץ), שתקנותיה שימשו דוגמה למושבות אחרות. פעל להחדרת הפועל העברי למשקי הבארון רוטשילד והאכרים, ארגן במושבה שכונה של עולי תימן והשתדל למען העסקתם בעבודות יק"א. השתתף בפעולות ארגון כנסית הישוב ואספת היסוד של הסתדרות המורים (זכרון יעקב, אלול תרס"ג) ושיעורי הקיץ של המורים שנערכו במושבה.
במלחמת העולם הראשונה פעל לעזרת המהגרים מגורשי יפו ות"א, לשיכונם ולהקלת חייהם.
משנתגלתה המחתרת העברית "נילי" ועל זכרון יעקב כקן הריגול הוטל משטר צבאי קשה ואכזרי שכב חולה, ובהיותו נתין אוסטרי בעל השפעה נענה לבקשת ראשי המושבה לנסוע להשתדל בעד הקלת הגזירות. ממטתו נישא בידים אל הכרכרה, נסע לפתח