במוסקבה התמנה למנהל הוצאת ספרים "ספרות" שנוסדה אז ע"י מ. פייבל שפירא והוציאה את מיטב הספרות העברית בתרגום רוסי, בעריכת ל. יפה (ביניהם מאמרים נבחרים של אחד-העם, ביאליק ופיירברג, אנטולוגיה של השירה על נושאים יהודיים מביירון עד ביאליק). נבחר לועדה המארגנת של הועידה הציונית השביעית הכל-רוסית, מאי 1917 בפטרוגרד והשתתף בה כציר ציוני פטרוגרד. השתתף עם יוסף טרומפלדור בארגון הקבוצה הראשונה של "החלוץ'', שקבלה הכשרה חקלאית בחוה ע"י פטרוגרד בהדרכתו של האגרונום חיים פייגין. נשלח מטעם המרכז הציוני הכל-רוסי למ. אוסישקין בשליחות מיוחדת בענינים ציוניים חשובים.
בזמן הבחירות לאספה המכוננת הכל-רוסית נשלח מטעם המרכז ביחד עם מאיר גרוסמן, יוסף שכטמן, אליעזר קפלן, מתתיהו הינדס ועוד לאוקראינה לשם עזרה בארגון ותעמולה לקראת הבחירות, התעכב בקיוב חצי שנה, היה חבר הסיעה היהודית ב''רדה" האוקראינית (פרלמנט) שבראשה עמד נחום סירקין כבאי-כח הציונים. בראשית 1918 נשלח למינסק לארגן את הפעולה הציונית והחלוץ שם, עבר אחרי זמן קצר לוילנה והתמנה כמזכיר המרכז הציוני בהנהלתם של ל. יפה והד"ר י. ברגר, היה פעיל בארגון הנוער הציוני בתנועת הנוער "חרות ותחיה" שנוסדה אז בכל רחבי ליטה, ושגרעינה הראשון עלה לא"י בשנת 1920 בשם קבוצת וילנה והתישבה אח"כ בקבוצת כנרת.
בשנת 1920 עם כבוש וילנה ע"י הצבא הפולני בראשותו של הגנרל זליגובסקי עבר לקובנה. התמנה למנהל מחלקת הפליטים במיניסטריון לעניני היהודים, שד"ר עמנואל סולוביצ'יק שמש בו כמיניסטר, ארגן את פעולות העזרה של הפליטים היהודים בליטה, אח"כ במחלקה הכלכלית שע"י המיניסטריון הזה. התמסר לארגון וסדור הכשרה חקלאית ומקצועית של "החלוץ" ביחד עם אליעזר הנדלר (כעת כנעני, בתל-יוסף) ולסדור עליתם של הקבוצות הראשונות לא"י (ביניהם הקבוצה הראשונה של החלוץ בליטה "אחוה", שעלתה בסוף 1920).
עלה לא"י באפריל 1921 עם קבוצת חלוצים ולרגל מקרה בדרך נפרד מקבוצתו והגיע באנית "אקולינה" ביום א', כ"ז ניסן תרפ"א (1 למאי 1921) בעצם יום הפרעות, אל הקרנטינה ביפו.
עם השמועה שהגיע צבא בריטי לעיר החליט עם עוד שני חברים לצאת מהקרנטינה בתוך נמל יפו ולמצוא קשר עם הישוב לשם הצלת העולים הנמצאים שם (כ-100 איש). בדרך ליפו פגש את יהושע גורדון מועד הצירים והוא שלח חיילים והוציא את האנשים מיפו ועם חשכה הגיעו לתל-אביב.
נדרש ע"י קבוצת חלוצי ליטה בחדרה לרכז את עניני ועד הפועלים במקום. אחרי מאורעות מאי והתקפת הערבים על חדרה, התרכז בחדרה צבור גדול של כ-200 פועלים עברים שחדרו לכל ענפי החקלאות והבנין, והוטל עליו להיות מזכיר ועד הפועלים. בעזרת אברהם לבזובסקי, ידיד הפועלים, שעמד בראש כבוש העבודה העברית במושבה סודרו עניני האספקה והכלכלה של הפועלים במקום. אחרי שהערבים חזרו לעבודה במושבה והאכרים חדלו לשמור על עקרון עבודה עברית החליט צבור הפועלים שנשאר מחוסר עבודה, אחרי התלבטויות מרו-, בות, לעזוב את המושבה (בנובמבר 1921), ועברו לכרכור. שם נמצאו בתנאים קשים בלי עבודה ובלי מים מספיקים.
בינואר 1922 נבחר על ידי מועצת ההסתדרות יחד עם ראובן שנקר ורפאל ויניק לחבר מרכז קופת חולים בירושלים.
בשנת 1922 נשא לאשה את מאשת בת אשר נתנזון מוילנה (החתונה התקיימה במחנה קבוצת וילנה שעבדו בהקמת צריפי הצבא בג'ינין מטעם המשרד לעבודות צבוריות).
התמסר לארגון קו"ח ולהרחבתה, ובתקופת עבודתו גדל המוסד בממדים ענקיים. מאוכלוסיה של 3200 חבר בשנת 1922 ל-288,000 ב-1947, ומשתי מרפאות ושני רופאים ו-2 אחיות (ל-5000 נפש)-בת"א: ד"ר מלבין והאחות שרה לישנסקי, ובחדרה : ד"ר שמעון טראבלוס והאחות שושנה ליפשיץ-ל-278 מרפאות, והפרסונל הרפואי והאדמיניסטרטיבי ל-2200. היה פעיל במפלגת "הפועל הצעיר", השתתף כציר לועידותיה עד התמזגותה עם "אחדות העבודה" ויצירת מפא"י. חבר מועצת ההסתדרות וציר לרעידותיה, חבר הנהלת "דבר" מראשית הופעתי עד היום. לפי הצעתו של ברל כצנלסון הוטל עליו לארגן את העתון עם יסודו ושוחרר לשם זה ל-4 חדשים מתפקידיו בקו"ח.
ציר הקונגרסים הציונים 15-19, ציר לאספת הנבחרים השניה והשלישית וחבר הועד הלאומי וועדת הבריאות, חבר מועצת עירית ת"א, מ-1941 סגן ראש העיר.