Volume 2

Page 970

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

למד רפואה באוניברסיטת וינה ובו בזמן היה המזכיר הראשי של הקה"ק באוסטריה, ובראותו שערכו של הכסף האוסטרי יורד והולך ולא היתה רשות להוציאו מהארץ, התענין בדבר הוצאת הכסף בצורת סחורות. הוצע לו למכירה הנשק והציוד של קורפוס שלם, מהצבא האוסטרי המתחסל, במחיר 60.000 לירות, והוא כתב לז'בוטינסקי שישתדל להשיג את הכסף מקרן היסוד, כדי לרכוש את הנשק והציוד בשביל הלגיון העברי, ולהעלות יחד עם המטען 30.000 חלוצים. הגשמת ההצעה היתה למעלה מיכלתה של ההנהלה הציונית והעסק לא יצא לפועל, אך הקשרים שנוצרו אז בינו ובין ז'בוטינסקי נשארו קיימים אף להבא. באותו הזמן היה חבר המפלגה הסוציאלדמוקרטית האוסטרית וחבר "המזרחי".

ב-1921 הוסמך לדוקטור לרפואה. בשנה שלאחריה ביקר בשליחות הקה"ק בארצות הבלקן ובתורקיה, וביוני 1922 עלה ארצה ועבד בירושלים כפועל בנין לשם פרנסה ואח"כ מצא עבודה כרופא. בקונגרס הציוני בקארלסבאד ב-1923 דרש בתוקף להפסיק זמנית את קנית הקרקעות בארץ בכספי הקה"ק ולרכז את המרץ של הקה"ק לתביעת קרקעות הממשלה, כפי שהוטל עליה בחוזה המנדט למסרן להתישבות יהודית. בדרישה זו הרגיז עליו את ראשי הקה"ק ולא נעשה אף נסיון להגשימה. ב-1923 עבד במרפאה חירורגית בוינה. השפיע שם על אגודת-הסטודנטים הציונית "אוניטאם", שבמקום "תכנית באזל" תציין בתקנונה כמטרת הציונות: הקמת מדינת היהודים בארץ ישראל. כתב מאמרים ב"וינר מורגנצייטונג" הציוני, וב"נויה פרייה פרסה" הוינאי, נתמנה לסופר העתונים "פוסישה צייטונג" הברליני ו"שיקאגו טריביון" לארץ-ישראל ולמזרח הקרוב - וחזר ארצה. נענה לקריאת זאב ז'בוטינסקי והיה אחד מהראשונים בין מיסדי המפלגה הרביזיוניסטית בארץ.

נשא לאשה את נעמי בת בנימין ושושנה צוקרמן (אמה היתה בת ר' יעקב שכביץ מגדרה) שהכירה שנים אחדות לפני כן, כשהתאכסן באזמיר, בבקרו שם בשליחות הקה"ק, בבית הוריה שיסדו וניהלו שם את האגודה הציונית, ואביה היה מנהל בית הספר החקלאי "אור יהודה" של חברת יק"א ליד אזמיר ואח"כ מנהל אחוזה גדולה של בעלים צרפתים בסביבה ההיא.

בשרות העתונים הגדולים שהיה סופרם ביקר בכל הארצות המוסלמיות של אסיה, חוץ מאפגאניסטאן. ביקר בהר הדרוזים בעת המרד הדרוזי, בתימן, באריתריאה, עסיר, חג'אז, סינגפור, סומאטרה, צילון והודו. נתקבל לראיון אצל המלך חוסיין מחג'אז כשהכתיר את עצמו ל"חליף כל המאמינים", המלך אבן-סעוד, פייסל מלך עיראק, פואד מלך מצרים (ליוה אותו במסעו לברלין לפגישה עם הנשיא הינדנבורג), מנהיג הסנוסים מקירינאיקה, מנהיגים מוסלמיים בהודו (הציעו לו לכרות ברית יהודית-מוסלמית נגד אנגליה ואבן-סעוד); מנהיגים מוסלמיים ממצרים, תימן וטורקיה; בפרס נחשד כמרגל אנגלי (חשבו שהוא לורנס הידוע), ישב

בכלא יחד עם הצייר הירושלמי לודויג בלום וחלה שם באולקוס. פרסם מאמרים על רשמי נסיעותיו וביקוריו וכן את הספרים "המאבק על הארץ הקדושה" (הוצאת אולשטיין, 1925), "מסעות והרפתקאות בים האדום" (הוצאת ברוקהאוז, 1926), "גדול הוא אללה". (יחד עם אסאד ביי, הוצאת פאסר, 1936). (תורגמו לשפות שונות, אך לא לעברית). סייר את התיישבות היונים שהוצאו מטורקיה ליון וכתב על המפעל. ביקר בארצות שונות באירופה. השתתף בטיסת הצפלין באדר תרפ"ט מגרמניה דרך צרפת ואיטליה וכרתים לארץישראל וחזרה דרך יון ואלבניה לאוסטריה (על פני ארצנו טסו בפורים) וחזר ארצה. ראה את ההכנות הגלויות והנסתרות לעריכת פרעות ביהודי ארץ-ישראל בחודש אב תרפ"ט, ותוך הכנותיו לנסוע בשליחות עתוניו לואשינגטון, לשרות כסופר דיפלומטי, פרסם ב"דאר היום" מאמר אזהרה ודרישה לממשלה, שתאחז באמצעים למניעת הפרעות. בו ביום פרצו המהומות בירושלים וערבי צעיר מליפתא דקר אותו בכתפו ובריאתו בלכתו ברחוב יפו בירושלים. כעבור יומים חיבר לבקשת הרב הראשי קוק דו"ח בשביל עתון אמריקאי, שביקש מהרב, על נסיבות פרוץ המאורעות. עבודה זו החמירה את מצבו ובמשך כמה שבועות היה מרחף בין חיים למות וכבר הופצה השמועה על מותו ופורסמו עליו נקרולוגים בעתונים, אך הוא קם והבריא וכבר היה ביכלתו לעמוד ולהעיד בפני ועדת החקירה הידועה בשם "ועדת שאו" ולהכיר ממהלך פעולותיה שיותר משהיא מבקשת לגלות את האמת מיועדת היא להמציא מראש הכשר למזימות אנטי-ציוניות של ממשלת אנגליה, שלמענן אורגנו הפרעות. בעדותו בפני ועדת החקירה הביע את עמדת הרביזיוניסטים בנוגע לתביעה הציונית לרוב עברי ושלטון עברי בארץ-ישראל השלמה משני עברי הירדן.

יצא לאירופה להתרפא, עבד בתור רופא ראשי אצל חוקר-הדיאטה הנודע ד"ר גרסון, הוזמן מטעם בית אולשטיין (בעל העתונים שעבד בהם) לצאת לאמריקה, אך להזמנת ז'בוטינסקי חזר ארצה והתמסר כליל לעבודה במפלגה הרביזיוניסטית כעורך ראשי של "דאר היום", שהוחכר אז למפלגה, נבחר לנשיאה, פעל למען שגשוגה ובבחירות לאספת הנבחרים זכתה במקום הראשון בין הרשימות האזרחיות. וכשהוצא העתון מרשות המפלגה יסד, הוציא וערך את העתון היומי "העם" וכיסה את גרעונותיו מהכנסותיו שקיבל מהעתונים בוינה ובברלין שכתב בשבילם, ובסוף סגרה הממשלה את העתון בגלל מאמרי פון-ויזל, בהם האשים את המופתי בהסתה למהומות. ושוב יצא לאירופה ועבד עבודה מדעית-רפואית וספרותית-עתונאית, ותוך כך עסק גם בתעמולה ציונית-רביזיוניסטית. ביקר והרצה ב-70 ערים ועיירות בפולין, וכן ברומניה, בצכוסלובקיה, בבולגריה, ביוגוסלביה, ביון, בצרפת, בהולנד ובבלגיה. באותן השנים דיבר מראש על מלחמתהעולם העתידה לפרוץ ודרש מהיהודים להתכונן לעזיבת אירופה בעוד מועד.

APA citation

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 2, p. 970). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/2/970