סלומון, יוסף ריבלין, יהושע ילין ועוד, שעוררו את יהודי ירושלים לצאת מחומות העיר העתיקה ולהתישב על הקרקע, שהקימו את השכונות החדשות מחוץ לחומה, הוציאו את העתונים הראשונים והיו מבוני פתח-תקוה. השתתף ביסוד שכונת מאה שערים, בתרל"ד, נתן 5650 גרוש לבנין עזרת נשים ו-500 גרוש להקמת הבימה בבית הכנסת "ישועות יעקב" שבשכונה. גם ביסוד שכונות אחרות היה תמיד "החבר הראשון" שמשך אחריו רבים אחרים. בתרל"ד קנה מגרש גדול במרכז ירושלים החדשה ומכר אותו לר' דוד רייז , שבנה עליו את החצר הגדולה "בית דוד" והקדיש את הדירות שבה לשיכון לתלמידי-חכמים עניים בחנם (לשלש שנים חליפות לפי הגרלה).
היה הראשון שיעץ לתלמידיו להתמסר לעבודת האדמה ויחד אתם ייסד את החברה הראשונה לרכישת קרקע ולהתישבות. בשנת תרל"ה נזדמנה להם אפשרות לקנות את חלק אדמת יריחו בערך 4000 דונם שהועמדה למכירה פומבית על ידי השלטונות הטורקיים. בראשותו נוסדה חברת מניות בנות מאה נאפ. כל אחת, לקנות מהממשלה את האדמה ולהתאחז בה. החברה הכילה חמשים חבר מנכבדי ירושלים וכל חבר הכניס חצי מחיר המניות לידו שהתמנה לסוכן החברה, הוא עניין את נדיבי פולין ועשיריה בקניה זו והצליח למשוך לגאולת אדמת יריחו את העשיר הנודע מפולין ר' ליב קושמיראק שנתן כמאה אלף רו"כ למטרה זו.
הוא ניהל את המשא ומתן ואף הצליח להשיג את שטר המכר, למרות שגם נוצרים ומוסלמים היו בין המתחרים, אך משנודע לשלטונות הטורקיים, כי שטרי המכר רשומים על שמות נתינים זרים ביטלו מיד את הקניה, הוא הצטער מאד על כך, ומאז לא ידע מנוח לגופו ולנפשו, כתוצאה מחברה זו נוסדה בתרל"ח - אחרי שנתיים אם המושבות פתח-תקוה.
היה מכובד מאד על כל הצבור היהודי בירושלים, כאשכנזים כספרדים, ואף על שרי השלטון והקונסולים. פעם, כשחלה יורש-העצר הרוסי, ערך תפלה מיוחדת להבראתו, ולאחר-זמן, משקם יורש-העצר ממחלתו, בא הקונסול הרוסי אל הרב בכריעה על ברכיו לפניו מסר לו מכתב תודה מאת הצאר כתוב בעצם כתב-ידו בצרוף אלף רובל ששלח לעזרת עניי היהודים בירושלים. גם השר משה מונטיפיורי הוקירו מאד ושלח לו כתשורה גביע-כסף לקידוש ועליו כתובת עברית בחרוזים.
עמד בתוקף על משמר המסורת נגד מתקני הדת ונגד החינוך החילוני. כן נלחם בתוקף נגד היציאה מהארץ, ובצוואתו שכתב בשנת תרל"ז, כשנה לפני מותו, הודיע לנכדו ויורשו בירושלים, שאם יסע לחו"ל יפסיד את זכותו בירושת הבית אשר לו בשכונת מאה שערים.
חיבר את ספרי "אמרי בינה" חלק ראשון ושני, חידושיו והגהותיו על ספר "דברי חיים" שהדפיס אביו על ד' חלקי שלחן ערוך, הגהות לספר "טורי אבן" לגאון בעל "שאגת אריה" בשם "קונטרס אחרון". בכתב-יד: ספרי אמרי בינה חלק שלישי ורביעי, הגהות על הש"ס, משניות והרמב"ם, דרשות לשבתות ולמועדים.
נפטר בירושלים, ה' אייר תרל"ח.
אשתו השניה, הענדעל בת הרב מנחם אויערבאך אב"ד דאסטראווע בן הרב חיים בע"ס דברי משפט, יצאה ביום ח' תשרי תרמ"א (יום "שלש עשרה מדות") לבית-העלמין שבהר הזיתים להתפלל על קבר בעלה ועל קברי צדיקים, בלוית נשים מחצרה, ולפי דבריהן חזרו עמהן העירה לפנות ערב ונשים אחרות העידו שראו אותה אח"כ מתהלכת בסמטאות שבקרבת הכותל המערבי, ומאז נעלמו עקבותיה ועל אף כל החיפושים אחריה לא נמצאה עוד לעולם.
בנו הרב ר' שלמה היה רב באוניאבה ובלנצ'יץ, בפולין, ונכדו הרב מנחם נתן היה רב ומו"צ בשכונת רוחמה בירושלים, עסקן פעיל, מחבר הספר "אורח נאמן" "זכות אבות" "ענף אבות" ולמעלה מעשרים חיבורים בכתב-יד.
הרב יהודה משה סגל המבורגר (ר' משה נאוועמעסטא - ראש משפחת המבורגר בארץ).
נולד בעיירה נובומסטו (ניישטאטל אן דר ואג, ואגאויהלי), במערב סלובקיה (לפנים הונגריה), בחודש אדר תקס"א (1801), לאביו הרב יוסף ישראל שנקרא ארוביץ על כפר הולדתו. למד בחדרים עד גיל ברמצוה ואז הלך בלי ידיעת אביו מרחק רב ברגל לפרסבורג, ללמוד בישיבת הרב משה סופר (ה"חתם סופר"). הרב סירב לקבלו בגלל גילו הצעיר וחוסר ידיעה מספקת לדרגה הגבוהה של הלימוד בישיבתו. אך הנער עמד בתוקף על רצונו, סבל מחסור ולמד בשקידה רבה, בכה והתחנן לפני הרב, נבחן מחדש ונתקבל לישיבה והיה מבחירי התלמידים ו"בחור-הבית" של הרב. (הרב קרא לו משה עיר-חדשה , על שם עיר הולדתו, שתרגם את שמה לעברית מתוך חיבתו ללשון